1. אחת השיטות לשלוט במספר אופני התנודה המותרים של הלייזר היא ע"י שינוי אורך המהוד שלו.
   הכפלת אורך המהוד מקטינה לחצי את המרווח בין אופני התנודה, ומכפילה את מספר אופני התנודה המותרים תחת קו הפלואורסצנסיה.
   ברור מכך שניתן ליצור לייזר הפועל באופן יחיד ע"י הקטנת אורך המהוד, כך שרק אופן תנודה אורכי אחד יימצא מתחת לקו הפלואורסצנסיה עם GL>1.
   בלייזר זה המרחק בין מראות המהוד קריטי, מכיוון שאם לא יישאר אפילו אופן תנודה אחד המקיים את התנאי, לא תתקיים לזירה.
   החסרון בשיטה זו היא שאורך המהוד הקצר מגביל את הספק הלייזר.
2. שיטה שנייה להפעלת הלייזר באופן תנודה יחיד היא ע"י שימוש במראה נוספת כמתואר באיור 4.6.

איור 4.6: הפעלת לייזר באופן תנודה יחיד באמצעות 3 מראות.

שיטה זו מתגברת על החיסרון שתואר בשיטה הקודמת, ע"י הגדרת שני אורכי מהוד בו זמנית: L₁, L₂.

אורך המהוד הקצר L₁, נבחר כך שרק אופן תנודה אורכי אחד יימצא תחת קו הפלואורסצנסיה של הלייזר.

הלייזר כולו חייב לפעול באופן תנודה המקיים את תנאי הלזירה עבור כל אחד מ- 2 המהודים המתוארים באיור 4.6 (הסבר פעולתה של ה"מראה הנוספת" מופיע בסעיף 8.3).

המגבלה בסידור זה היא דרישות חמורות לגבי מיקום מראות המהוד ויציבותן.

שיטה זו נהוגה כאשר נדרש הספק גבוה באופן תנודה אורכי אחד, בעיקר בלייזרי מצב מוצק.