הניסויים הראשונים של התאבכות בין שתי אלומת קרני אור בוצעו על ידי תומס יאנג בשנת 1801 (???).

הניסוי הבסיסי מתואר באיור 10-0.

איור 10-0: ניסוי ההתאבכות של יאנג.

מערך הניסוי מורכב מחריר המשמש ליצירת מקור אור נקודתי, ושני חרירים (או סדקים).

האור הנפלט מהחריר הראשון מגיע אל שני הסדקים בהפרש זמנים מוגדר. על כן יש לשתי אלומות האור הנפלטות משני הסדקים קוהרנטיות מרחבית.

לאחר המעבר דרך שני הסדקים נוצרות שתי אלומות היוצרות על המסך את תופעת ההתאבכות.

ניסוי ההתאבכות בין שני סדקים היה ההוכחה הראשונה לאופיו הגלי של האור.