ממלאים את השפופרת בתערובת הגאזים, וחותמים אותה (בדומה לשפופרת לייזר הליום – נאון).

מספקים מתח חשמלי לאלקטרודות הנמצאות בקצות השפופרת, והאלקטרונים המואצים מעוררים את מולקולות הגאז.

קיימת בעיה של התפרקות מולקולות ה- CO₂ עם הזמן, למולקולות CO ולחמצן.

כדי להקטין פעולה זו מוסיפים לחלל הלייזר קטליזטור (^{הערה *}) , המחזיר את מולקולת CO₂ הנדרשת לתהליך הלזירה.

החידושים בתחום הלייזר החתום הם לייזרים הבנויים ממתכת, ואינם מכילים שפופרת זכוכית כלל.

לייזרים אלה המיוצרים על ידי חברת Synrad בארה"ב לפי פטנט בלעדי, הם זולים, אמינים ויעילים.

לייזרים אלה אינם מעוררים באמצעות מתח ישר היוצר את ההתפרקות החשמלית, אלא על ידי התפרקות חשמלית בתדר רדיו, בכיוון מאונך לציר הלייזר.

לייזר חתום מוגבל בדרך כלל להספקים של עד 200 וואט, מכיוון שיש לפנות את החום מהלייזר. (לשם השוואה, בלייזר בזרימה, הגאז הזורם משמש לפינוי החום).

לעיתים מוסיפים ללייזר חתום מאגר גאז פנימי, המאפשר רענון חלקי של הגאז במעבר משפופרת הלזירה למאגר.