פעולת לזירה במולקולת CO2 הודגמה לראשונה ע"י פאטל (Patel) בשנת 1964.
הוא העביר פולס של התפרקות חשמלית דרך גאז CO2 טהור הנמצא בשפופרת לייזר, וקיבל הספק נמוך של קרינת לייזר ביציאה.
גאז CO2 הוא הגאז בו מתרחש תהליך הלזירה, אך כאשר מכניסים לשפופרת הלייזר גאזים נוספים מקבלים שיפור רב ביעילות הלייזר.
הלייזר המקובל פועל כאשר התווך הפעיל שלו מורכב מתערובת גאזים של CO2 עם N2 ועם He.
יחסי הפרופורציות האופטימליים בין שלושת הגאזים המרכיבים את התערובת, תלויה במערכת הלייזר ובשיטת העירור, אך באופן כללי עבור לייזרים רציפים היחסים הם בערך:
CO2:N2:He – 1:1:8
