ברוב היסודות המופיעים בטבלה המחזורית של היסודות, ניתן לקבל לזירה כאשר החומרים נמצאים במצב גאזי.

כמו כן, הדגימו במעבדה תופעת לזירה במספר רב של מולקולות (כל מולקולה מורכבת ממספר אטומים של יסודות שונים).

בדרך כלל גאז הלזירה בלחץ נמוך (מספר אלפיות מ"מ כספית) נמצא בתוך שפופרת, למרות שקיימים לייזרים מיוחדים, בהם הגאז נמצא בלחץ גבוה.

הסיבות העיקריות לשימוש בגאז בלחץ הנמוך הן:

• כדי שניתן יהיה ליצור התפרקות חשמלית בגאז, כאשר האלקטרודות נמצאות בקצות השפופרת (במרחק יחסית רחוק אחת מהשנייה).
• כדי להשיג רוחב קו ספקטראלי צר, שאינו מורחב על ידי התנגשויות (ראה סעיף 5.1).

הלייזר הגאזי הראשון הופעל בשנת 1961, שנה לאחר ההדגמה הראשונה של פעולת לייזר (רובי), על ידי תיאודור מָיימָן (T.H. Maiman).

לייזר זה היה מסוג הליום-נאון, ופעל באורך גל של: 1152.27 ננומטר (באינפרא – אדום קרוב).

יתרונות תווך לזירה גאזי:

• הומוגניות הגאז, הנובעת מהתנועה התרמית של המולקולות, גורמת למקדם שבירה (n) אחיד.
• האפשרות להזרים את הגאז אל מחוץ למהוד, למטרת קירור וחידוש תווך הלזירה.
• פשטות העירור של הגאז על ידי התפרקות חשמלית.