לכל פרוצדורה ניסויית יש להעביר את תכנון הניסוי ואופן הביצוע שלו לוועדה אתית לקבלת אישור. הוועדה האתית3 חייבת להיות בלתי קשורה לחוקר או למממן של המחקר. זכותה של הוועדה לבצע ביקורת על ניסויים בעת ביצועם.
מחקר רפואי שבו מעורבים בני אדם חייב להתנהל רק על ידי אנשים בעלי הכשרה מדעית, ותחת השגחתו של אדם בעל הכשרה רפואית ורישיון רפואי. האחריות על בני האדם המשתתפים במחקר חייבת תמיד להיות של אדם בעל הכשרה רפואית, ולעולם לא להישען על האדם המשתתף במחקר, גם אם נתן הסכמתו. (ראו: קריטריונים לקבלה לניסוי קליני, קבלת הסכמה מדעת)
רופאים צריכים להימנע מלהשתתף במחקר אלא אם כן הם בטוחים שהסיכונים המעורבים הוערכו היטב וניתן יהיה להתמודד איתם באופן משביע רצון. רופאים צריכים להפסיק כל מחקר אם נמצא שהסיכונים עולים על הרווח הצפוי או אם יש עדויות חותכות לתוצאות חיוביות בניסוי. דוגמה מן העבר
בכל מחקר על בני אדם יש לעדכן כל משתתף פוטנציאלי על המטרות, השיטות, מקורות המימון, כל קונפליקט או אינטרס אפשרי, שיוך מוסדי של החוקר, הרווח והסיכונים הפוטנציאליים הצפויים של המחקר ועל סבל כלשהו או אי נוחות שמעורבים במחקר. (ראו: קבלת הסכמה מדעת)
הרווח, הסיכונים הסבל לחולה ויכולת ההשפעה של שיטה חדשה צריכים להיבחן מול שיטות המניעה האבחון או הריפוי הטובות ביותר שקיימות בזמן המחקר. במקרה שאין כאלה – אפשר להשתמש בפלסבו (לינק למושג) או להשוות למצב ללא טיפול.
בסיום המחקר יש לוודא שכל חולה שהשתתף יוכל לקבל את השיטה למניעה, אבחון או ריפוי הטובה ביותר כפי שהמחקר מגלה.
