בביוטכנולוגיה עושים שימוש באורגניזמים חיים או בתהליכים המתרחשים בהם לצורך פיתוח טכניקות חדשות לשיפור החיים בתחומים שונים: חקלאות, רפואה, איכות הסביבה ועוד.
פיתוחים ביוטכנולוגיים פותרים בעיות, אך במקביל גם עלולים לעורר בעיות אחרות.
ביוטכנולוגיה המשתמשת באורגניזמים שלא עברו שינוי גנטי באמצעות הנדסה גנטית (ביוטכנולוגיה מסורתית) קיימת עוד מתקופת האדם הקדמון.
ביוטכנולוגיה המבוססת על הנדסה גנטית מאפשרת העברת גנים בין מינים רחוקים (שבירת מחסום המינים).
מנגנון התעתוק והתרגום והקוד הגנטי הם אוניברסליים.
תהליכי עריכה של ה-RNA שליח מתקיימים רק באיקריוטיים. תהליכי עיבוד של החלבון שלאחר התרגום מתקיימים בצורה שונה באורגניזמים שונים.
ניתן ליישם תהליכים המתרחשים ביצור החי ((in vivo במבחנה (in vitro). לשם כך יש לחקות במידת האפשר את התנאים המתקיימים ביצור החי (לדוגמא – הרעיון מאחורי גידול תאים בתרביות רקמה או שיטת הPCR-).
קיים הבדל מהותי בבקרה על ביטוי הגנים בין פרוקריוטיים לבין אאוקריוטיים.
אפשר לחבר אזור בקרה של גן אחד לאזור מבני של גן אחר וליצור גן מתפקד.
אזור הבקרה של גן מהונדס צריך להתאים לחלבוני הבקרה של התא המאכסן.
אפשר לנצל התאמה מבנית בין מולקולות לזיהוי חומרים.
תהליכי התמיינות בצמח הם הפיכים, ולכן אפשר לשחזר צמח שלם מרוב הסוגים של תאי צמח. תהליכי התמיינות בבעלי חיים אינם הפיכים ולכן בעל חיים יכול להתפתח רק מזיגוטה (או ביצית שהוחדר בה גרעין דיפלאוידי).
ביוטכנולוגיה היא תחום ישומי בו שיקולים כלכליים וחברתיים תופסים מקום מרכזי
