מתוך Regulae ad directionem inggenii

ריק, בשימושו במשמעות פילוסופית, כלומר: שבו אין כל עצם כלל, ברור שלא ייתכן כי יימצא, מפני שהתפשטות המרחב, שהוא המקום הפנימי, אינה נבדלת מהתפשטות הגוף. שהרי הואיל ומהתפשטותו של גוף לאורכו ולרוחבו ולעומקו אנו מסיקים בדין, שהוא עצם, מפני שאין הדעת סובלת שתהא התפשטות לאין, הרי שיפה דבר זה גם למרחב,הנחשב כריק; שהרי הואיל ויש בו התפשטות בהכרח שיהא בו גם עצם. הרי גם שימושה של המלה ריק שבפי הבריות אינה מציינת מקום או מרחב שאין בו כל דבר, אלא מקום שאין בו מן הדברים, שאנו סבורים שיימצאו שם. למשל כד העשוי להחזיק מים קרוי ריק אם אינו מלא אלא אוויר בלבד; וכן אומרים על בריכת-דגים שהיא ריקה, אפילו יש בהמים, אלא שאין בה דגים. כיוצא בזה ספינה שעשוה לשם הסעת סחורה, גם היא נחשבת לריקה אם היא טעונה מטען חול בלבד לשם שבירת כוח הרוח. אף מרחב נחשב לריק אם אין בו דבר מוחשי, אף-על-פי שהוא מלא חומר נברא וקיים לעצמו, מפני שאין אנו רגילים להשגיח אלא בדברים המושגים לחושים. אבל אם נבוא לאחר מכן ולא ניתן את הדעתעל משמעות המלים ריק ואין ונאמר על החלל הריק, שלא זו בלבד שאין בו דבר המוחש אלא שאין בו כל דבר כלל, הרי אנו נכשלים באותה טעות עצמה שבפי האומר מחמת הרגל על הכד שאין בו אלא אוויר, שהוא ריק, וסבור שהאוויר שבתוכו אינו דבר הקיים לעצמו.

לאחר שבאנו לכלל דעה, שזה טבעו של העצם הגופני, שהוא דבר המתפשט, ושהתפשטות זו אינה נבדלת מזו, שאנו רגילים לייחס לחלל הריק, נכיר על נקלה שלא יוכל להיות שאחד מחלקיו תופס מרחב שלעתים הוא יותר ולעתים פחות, ויתקלש אפוא שלא בדרך האמורה לעיל; או שיש ככלי המלא עופרת או זהב או גוף כבד וקשה אחר יותר עצם גופנימשיש בו בשעה שהוא מחזיק אוויר בלבד ונחשב כריק. שהרי שיעור חלקיו של חומר אינו תלוי בכובדם או בקשיותם, אלא בהתפשטות בלבד, שבכלי אחד היא שווה תמיד.

וכן אנו מכירים שלא יוכל להיות שקיימים מיני אטומים, שהם חלקי חומר שמטבעם אינם נחלקים, שהרי אם הם קיימים בהכרח יש להם התפשטות, ואפילו אם תדמם בנפשך קטנים בכל מידה שתרצה; ואם כן נוכל לחלק במחשבה כל אחד מהם לשניים או לרבים הקטנים מהם, וכך אנו מודים שהם ניתנים לחלוקה. שהרי אין אנו יכולים לחלק דברבמחשבה אלא אם כן אנו מכירים בו, שהוא ניתן לחלוקה; על כן, אם סבורים אנו, שהוא אינו נחלק, דעתנו סותרת את הכרתנו. ואפילו נשער, שרצה הבורא לעשות, שיהיו בחומר חלקיקים כאלה שאינם נחלקים לקטנים מהם, עדיין אין הללו ראויים לשם בלתי-נחלקים. שהרי אפילו עשאם כך, שאין ביד כל יצור נברא לחלקם, ודאי שלא יכול הבורא ליטולמיד עצמו את היכולת לחלקם; שהרי לא יוכל להיות, שהוא ממעט את כוח עצמו, כפי שנאמר לעיל. לפיכך החומר ניתן לחלוקה במשמעות המוחלטת, מפני שכך טבעו.

אף דמוקריטוס שיער גופיפים, השונים בצורה, במידה ובתנועה, שמגיבובם ומקיבוציהם יחד נוצרו כל הגופים המוחשים; ואף-על-פי. כן נהגו כל העולם לדחות את דרך מהשבתו. אבל איש עוד לא דחה אותה משום שהיא מניחה גופים, שאין החוש תופס אותם בגלל קטנותם, או משום שהיא חולקת להם צורות ומידות ותנועות שונות, כי אין אדם יכוללהטיל ספק בדבר, שבאמת מרובות הן, כפי שהוכח לעיל; אלא דחו אותה ראשית משום שהיא הניחה גופיפים שאינם נחלקים, ומטעם זה גם אני איני מקבלה; שנית, משום שהיא מדמה אותם כשרויים בתוך חלל ריק, שאינו יכול להתקיים כפי שהוכחתי; שלישית, משום שהיא נותנת בהם כובד, שאיני רואה בשום גוף לעצמו אלא עד כמה שהוא תלויבמקומם ותנועתם של גופים אחרים ועל-פי זה הוא נמדד; ואחרון אחרון, משום שאין היא מראה, כיצד הדברים נולדים מקיבוצי גופיפים, ואם היו אחדים שהראתה בהם, לא היו הוכחותיה מסכימות זו עם זו, מכל מקום עד כמה שאפשר לדון על-פי מה שנמסר לנו על דרך חשיבה זו. אבל האם כל מה שכתבתי עד כאן בפילוסופיה מסכים עם עצמו כלצורכו, דינו של דבר זה אני מניחו בידי אחרים.