(1) נראה, שבאופן זה ראוי לו לפיסיקאי להסתכל גם בריק; אם הוא קיים או לאו, וכיצד הוא קיים, או מה טיבו, הכל כמו לגבי המקום. ובאמת הדעות בעניין זה הן דומות מצד החיוב והשלילה. שהרי האומריםשיש ריק, מניחים אותו כמין מקום או כלי; והוא נחשב כמלא, אם הוא מחזיק חומר כפי קיבולו, ואם לא-הריהו נחשב כריק. והרי זה כאילו ריק ומלא ומקום אומרים דבר אחד, אבל לפי הווייתם אינם דבר אחד….לא קיומו של האוויר הוא מה שיש להוכיח, אלא אי קיומו של מרווח… מרווח המחלק את כלל החומר עד כדי שבירת הרצף שלו, כדעתם של דמוקריטוס ולבקיפוס, ופיזיקאים רבים אחרים…
(2) האנשים האלה (המנסים להוכיח את קיומו של האוויר), לא הגיעו לסף הבעיה… כל האומר, שקיים הריק מפני שהוא נצרך לשם קיומה של תנועה, הרי יראה אם יעיין בטענה, שההפך הוא נכון, ששוםדבר לא יוכל לנוע אם יש ריק; בדומה לאלו האומרים שהארץ שרויה במנוחה מטעמי סימטריה, מן ההכרח שכל דבר ינוח בריק. שהרי אין בו יתרון לתנועה לא לכאן ולא לכאן; לפי שהריק באשר הוא ריק אין בו הבדלים.
(3) נוסף לכך הרי כל תנועה היא בדרך הכפייה או בדרך הטבע ; ואם יש תנועה כפויה, בהכרח יש גם תנועה בדרך הטבע. שהרי הכפויה היא כנגד הטבע, וכל שכנגד הטבע הוא מישנה לזה שלפי הטבע. והיוצאמזה, שאם אין בכל אחד מן הגופים הטבעיים תנועה שלפי הטבע, לא תהא אף אחת מן התנועות האחרות. אבל כיצד תהא שם תנועה טבעית אם אין כל הבדלים בכל הריק ובכל האין-סוף? היכן שיש אין-סוף שםאין מעלה ואין מטה ואין אמצע; והיכן שיש ריק אין מעלה ומטה נבדלים זה מזה בשום פנים; שהרי כשם שאין הפרש בין לא-כלום לחברו, כך גם בלא-קיים ; הרי דומה הריק למין לא-קיים ולנטילת דבר; אבלהתנועה שבדרך הטבע יש בה הבדלה, ועל כן הוא הדין לגבי כל הקיים בדרך הטבע. הווי אומר, או שאין כל תנועה שהיא לפי הטבע, ואם היא קיימת, הרי אין ריק.
(4) ועוד זה, דברים שנזרקו נעים להם, אף על פי שקולעם שוב אינו נוגע בהם, אם מחמת התחלפות זה בזה, כפי שיש אומרים, או מחמת האוויר הנהדף שהוא הודפם בתנועה המהירה מתנופת הגוף הנקלע, שבה הוא מוסע אל מקומו המיוחד לו. אבל בריק לא יוכל להיות שום דבר כזה, אף לא יוכל לנוע אלא בהובלה בלבד.
(5) ועוד זה, איש לא יוכל לומר על שום מה דבר שהניעו אותו ייעצר היכן שהוא; מה עדיף כאן מכאן? עד שמן ההכרח שיהא שרוי במנוחה או ינוע בלא סוף אלא אם כן יעכב אותו דבר החזק ממנו.
(6) ועוד זה, אומרים שהנע ינוע אל תוך הריק מפני שהלה נוח לפנות דרך; אבל בריק טיבו זה שווה מכל צד והנע יהא נע לכל עבר.
(7) ועוד, גם מן הדברים הללו ברור מה שנאמר. שהרי אנו רואים כאותו משקל או גוף, שמהירות תנועתו באה לו משתי סיבות, אם מחמת טיבו המיוחד של התווך בו הוא נע, אם הוא כמים או בארץ או באוויר, או מחמת הכבדות או הקלות היתירה, בה נבדל הגוף הנע, אם אין הבדל בשאר הדברים. והנה התווך משמש סיבה משום שהוא מעכב, ויותר מכול אם הגוף נע כנגדו, אבל גם בעמידתו; ובייחוד אם התווך קשהלפילוג, כלומר אם הוא סמיך יותר. גוף א יהא נע דרך ב בזמן ג ודרך ד, שהוא קלוש יותר, בזמן ה אם אורכו של ב שווה לשל ד, ביחס לסמיכות הגוף המעכב. אם ב הוא מים ואד אוויר, הרי במידה שקלוש האווירמן המים ופחות מגושם ממנו תהא תנועתו של א בתוך ד מהירה מתנועתו בתוך ב. יהא יחס המהירויות כיחס האוויר למים, ואזי אם קלוש האוויר פי שניים, יעבור הגוף דרך ב בזמן כפול מזה שהוא עושה דרך ד,והזמן ג יהיה גדול כפליים מהזמן ה. ולעולם, כל שפחות מגושם התווך ופחות מעכב ונוח לפילוג, מהירה התנועה. אבל אין יחס בין הריק לגוף העילה עליו בגשמיותו, כשם שאין יחס בין אפס לבין מספר. שהריאם גם המספר ארבעה גדול משלושה באחד, ומשניים ביותר מאחד, ומאחד כיותר מזה שהוא מרובה משניים, הרי אין יחס שבו הוא גדול מאפס; שהרי מספר שהוא בעל יהרה צריך שיהא נחלק ליתרה ולמספרהקטן ממנה, ולכן המספר ארבעה ישווה ליתרה מעל לאפס ועוד אפס; ומטעם זה אין הקו גדול מנקודה, אם אמנם אינו מורכב מנקודות, וכדומה לזה אין כל יחס בין הריק והמלא, ועל כן הוא הדין לגבי התנועהשכזה ובזה; אלא אם דבר נע בתווך הדק מן הדק ועובר לאורך הדרך הזאת במשך זמן מסוים, הרי שתנועתו כריק היא מעבר לכל יחס שהוא…
(8) אלו הן תוצאות התנועה מצד ההפרש שבין התווכים; ואלו הבאים מחמת ההפרש שבין הגופים הנעים: אנו רואים, שכל שגדולה נטייתם של גופים בין מצד כובדם בין מצד קלותם, אם שווים הם מכל שארהבחינות, מהירה תנועתם לאורך מרחק שווה, לפי יחס גודלם. ובדין שיהא כך גם לגבי התנועה בריק, אולם זה לא ייתכן. שהרי מה טעם ימהר האחד לנוע? ואמנם בתנועות בתווך המלא מן ההכרח שיהא כך, כיהגוף העולה בכוחו מהיר לפלגו, שהרי הגוף הנע או הנזרק מפלג את התווך, אם בגלל צורתו או בגלל נטייתו, ואילו בריק תהא מהירות אחת לכולם, וזה לא ייתכן.
אריסטו מראה היכן, לדעתו, נקודות הכשל של המאמינים בקיום הריק, ומנסה להפריך, אחד לאחד את טיעוניהם. תחילה תוקף אריסטו את הטענה שבעולם מלא אי אפשר לנוע. דגים, מצליחים לנוע במים. אולם אריסטו הולך רחוק מזה, וטוען כי ריק דווקא מונע את אפשרות התנועה! זה מפני שגוף המוקף מכל עבר בריק נמצא במצב שיווּי משקל כתוצאה מן הסימטריה, ואין סיבה שינוע בכיווּן כלשהו. אפשרות התנועה חשובה מאוד. עולם סטטי אינו עולם מעניין. חסידי הריק טוענים שבלעדיו לא תיתכן תנועה. אריסטו טוען שבריק לא תיתכן תנועה.
