סאלביאטי: אומר אתה, אם כן, שהואיל ובשעה שהספינה נחה נופלת האבן לרגלי התורן, וכשהיא שרויה בתנועה נופלת האבן הלאה משם, הרי חילופו של דבר, מתוך נפילת האבן לרגלי התורן אנו למדים שהספינה שרויה במנוחה, ומנפילתה הלאה משם נוכל ללמוד שהספינה נעה. והואיל ואותו דבר שקורה בספינה קרה גם על הארץ, הרי שמתוך נפילת האבן לרגלי המגדל עלינו ללמוד שכדור הארץ שרוי במנוחה. כלום זו טענתך?
סימפליציו: אכן זהו הדבר בקיצור, וקל להבינו.
הניסוי המכריע בשאלת ההתמדה נעשה בספינה. מלח הניצב בראש התורן משחרר אבן. אם הספינה נמצאת בתנועה, ואין התמדה, אזי הספינה תמשיך לנוע בעוד האבן לא תתקדם ותפגר אחרי התנועה האופקית של התורן. אם זה נכון יש בידינו כלי לדעת אם הספינה נעה מבלי להתבונן החוצה. לעומת זאת, אם יש התמדה, האבן תיפול לאורך התורן בכל מקרה, ולא נוכל ללמוד מכך דבר על תנועת הספינה. אם זה נכון, אזי אין דרך למדידת תנועה מוחלטת, ואפשר לדבר רק על תנועה יחסית. ההתמדה מאפשרת לחמוק מן הביקורת האריסטוטלית על תורת קופרניקוס. כדי שלא יהיה זה טיעון שהומצא אד-הוק לצורך הצלת קופרניקוס, ראוי להציע ניסוי בלתי תלוי, שאינו עוסק בתנועת כוכבים, אלא בתנועת גופים רגילים (ספינות, אבנים, תרנים ומלחים).
סאלוויאטי (המייצג את דעת גלילאו) מסכם את דעתו של סימפליציו (המייצג את דעת אנשי האקדמיה השמרנים – "האריסטוטליים"). לדעת אריסטו התמדה אינה אפשרית, כי בהעדר סיבה לא תיתכן תנועה בכיווּן כלשהו. מכאן שהאבן הנופלת מראש התורן לא תמשיך לנוע אופקית עם הספינה, ומרחק נקודת הפגיעה של האבן מן הקצה התחתון של התורן יהיה מדד למהירות הספינה.
מעניין שסיכום העמדה של סימפליציו נעשה דווקא על יד סאלוויאטי. מחד גיסא, אפשר לפרש זאת כמעשה של הגינות: גלילאו נותן יצוג הוגן למתנגדיו. מאידך גיסא, אי אפשר שלא לחוש שיש כאן מעין מסר לפיו ניסוח רהוט, מדוד ומדוּיק הוא דבר שקשה להוציא מן השמרנים, ואפילו כדי להציג את עמדותיהם הם נזקקים לגלילאו.
סאלביאטי: ועתה אמור לי: אילו היתה האבן, שהופלה מראש התורן בשעה שהייתה הספינה מהלכת מהר, נופלת בדיוק באותו מקום עצמו בו נפלה כשהייתה הספינה עומדת, כיצד תשמש לך נפילה זו בשביל להכריע אם הספינה אמנם נעה היא או נחה?
סימפליציו: כלל וכלל לא תשמש; כשם שעל-ידי פעימת הדופק לא תוכל למצוא אם אדם ישן או ער, שהרי הדופק פועם באופן אחד בשעת השינה ובשעת היקיצה.
כאמור, האריסטוטלי אינו מקבל עקרונית את ההתמדה, ולכן מדובר כאן מבחינתו בשאלה היפוטטית שלעולם לא תתגשם במציאות, ובכל זאת, כסכולסטיקן, הוא מתבקש להגיב עליה. לוּ היה סאלוויאטי מציג זאת כבעיה בפיזיקה לא היה זוכה לשיתוף פעולה. אך משעה שהדבר הוצג כשאלה בלוגיקה הכל משתנה. הסכולסטיקן "מכור" ללוגיקה, והוא "משתף פעולה". תעלול אופייני לסאלוויאטי "המושך באף" את יריביו למחוזות שאליהם הוא חפץ להביאם. סימפליציו משיב שבעולם היפוטטי שכזה, שאינו קיים עקרונית, אי אפשר לדעת אם הספינה נעה או נחה, מפני שמדובר בפרמטר שאינו רלוונטי למדידה, כפי שהדוגמה על הדופק אמור להבהיר (אם היא אכן נכונה).
סאלביאטי: טוב מאוד; ועתה, כלום עשית מימיך ניסוי זה על הספינה?
סימפליציו: אני לא עשיתיו; אבל בטוח אני במחברים, שהביאו הוכחה זו, שעשוהו בדיוק רב. מלבד זה, סיבת ההפרש גלויה עד כדי כך, שאין מקום לספק.
שאלה זו היא הזמנה למה שנראה כהתקפה מוחצת על עולם הסכולסטיקה של ימי הביניים, שבו הרבו פלפול ומלל, והעדיפו אותם על הניסוי. תשובתו של סימפליציו מציגה את שני הטיעונים הקלאסיים של החומקים מן הניסוּי. הנימוק האחד – גדולים וטובים כבר עשו את הניסוּי ואפשר לסמוך על כתביהם. הנימוק השני – אין טעם להשקיע בניסוּיים שתוצאותיהם נגזרו מראש. שהרי גם אם התוצאות לא יתאמו את ציפיותנו לא נקבלם ונטען כי סיבות משניות השפיעו על המדידה.
אף שמדובר בתשובות הקלאסיות, אין ספק שהן אינן מוצגות בצורה המכבדת את סימפליציו. הוא אינו מנמק בצורה משכנעת את טיעוניו. גלילאו מבקש לשדר לקורא כאילו אכן אין אפשרות להגן על העמדה של סימפליציו. תשובתו של סימפליציו מזמינה את עיקר ההתקפה, כפי שנראה מיד.
סאלביאטי: אתה עצמך הנך ראיה לדבר, שייתכן שאותם המחברים אמרו מה שאמרו בלא שעשוהו; שהרי מקבל אתה את דבריהם כוודאי בלא שעשית את הניסוי, וסומך על מהימנותם. על כן לא זו בלבד שאפשר הדבר, אלא אף ודאי, שגם הם עשו כמוך, ורצוני לומר: שמו מבטחם בקודמיהם, וכן קודמיהם עד הדורות הראשונים,ולעולם לא נגיע לאיש שעשה את הדבר בידיו. שהרי מי שיעשה זאת, ימצא שהניסוי מראה את היפוכו הגמור של הכתוב; כלומר, הוא יראה שלעולם האבן נופלת באותו מקום עצמו שבספינה, בין אם היא נמה בין אם נעה בכל מהירות שתהיה. והואיל ואותה סיבה עצמה קיימת גם על הארץ וגם בספינה, לא נוכל ללמוד שום דבר בעניין תנועת הארץאו מנוחתה מאבן הנופלת תמיד כניצב לרגלי המגדל .
מדוע אין לסמוך על מה שכתוב בספרי מלומדים קודמים? מפני שאינם אמינים! וכיצד יודע סאלוויאטי שאינם אמינים? מפני שאינם מסכימים איתו באשר לתוצאת הניסוי? ומניין הוא יודע מה תהיה תוצאת הניסוי? את זה נראה בהמשך. שאלות נוספות: האם גלילאו מבטל לגמרי את מה שאפשר ללמוד מהצטברות הדרגתית של ידע? עד כמה מגיע חוסר האמון של האיש בבני אדם, כולל מלומדים גדולים? לפי גלילאו, לפחות במקרה זה, היה מקום לחשש. הגישה האריסטוטלית היתה כה מושרשת, וסיבות שונות רבות עוצמה עמדו לצד הרצון לשמרה, עד אשר קשה לסמוך על כך שאנשים לא ישכנעו את עצמם בנכונותה, אפילו כנגד עדויות הפוכות. יתר על כן, יתכן שהם "יעשו רושם" כאילו אכן בחנו את הדברים בניסוי עד הסוף. הסימן המובהק לתסמונת זו הוא העובדה שסימפליציו עצמו אינו טורח לבדוק את הדברים, והוא מדגים היטב את הבעיה. במצב כזה אין לאדם לסמוך אלא על שיקול דעתו. ולקח יש ללמוד מכאן לגבי מהפכות מדעיות. אנו עתידים לגלות שדברים שהאמננו שהם מבוססים ימצאו ללא כיסוי של ממש. מכאן שעלינו לבחון דברים שבעתיים. כיצד? גלילאו מציג בפנינו בהמשך כיצד הוא עושה זאת. והדרך אכן מפתיעה. גלילאו איננו טוען לעשיית ניסוי מדוּיק. הוא מדבר על כך שהתוצאה מוכרחת. בתוקף מה היא מוכרחת? האם מדובר במשהו שאיננו ניסוי?
סימפליציו: אילו היית מפנה אותי לכל מקור אחר שאינו הניסוי, סבור אני שוויכוחנו לא היה מסתיים במהרה. שהרי הדבר נראה לי רחוק כל כך מן השכל הישר, עד שלא יאומן ולא יתקבל על הדעת.
סאלביאטי: אולם לי נראה הדבר.
בעוד גלילאו מתרחק מן הניסוי, דווקא סימפליציו מתגלה כאן כאמפיריציסט. גלילאו שם בפיו של סימפליציו הודאה בכך שרק הניסוי יכול להכריע במקרים של מחלוקת עמוקה, שבה כל צד מתחפר בעמדתו ובונה סוללה משכנעת של נימוקים. הניסוי הוא זה שיכול לגרום לסימפליציו הרהור שני. מכל מקום, בהעדר ניסוי חותך, שום דבר לא יזיז אותו ממה שנראה לו רחוק מן השכל הישר.
תשובתו של סאלוויאטי "אולם לי נראה הדבר" עשוּיה להיות מובנת בשני אופנים. נראה שסלוויאטי מבקש לומר שהטענה שמשהו "מתקבל על הדעת" ומתיישב עם "השכל הישר" אינה משכנעת מפני שכל אחד מצוּיד בשכל ישר משלו, ושכלו הישר של סלוויאטי שונה מזה של סימפליציו. לכאורה, הטענה היא שיש שני אמצעים להסיק מסקנות על המציאות – ניסוי ושכל ישר, וכי השכל הישר הוא סובייקטיבי, ולכן רק הניסוי, בעל האופי האובייקטיבי, הוא שיכריע. אולם רוח הדברים היא שסאלוויאטי אינו מתכוון לנצח בוויכוח באמצעות ניסוי, אלא באמצעים אחרים. האם הוא מתכוון להראות שהשכל הישר שלו עדיף על זה של סימפליציו? סימפליציו מריח זיוף ותוקף חזרה…
סימפליציו: אם כן לא עשית מאה ניסויים, ואף לא אחד? ואף-על פי-כן מכריז אתה עליו כוודאי בפה מלא? אני עדיין כופר בדבר ובטוח בכך, שהניסוי נעשה ביד המחברים הגדולים שהשתמשו בו, ושהוא מוכיח טענתם.
מהלך מעניין של גלילאו. לאחר ששם בפי סאלוויאטי התקפה על סימפליציו "סרבן הניסוּיים", והסביר לנו מדוע הניסוי הוא הכלי הראוי להכרעה, הוא עובר לעמדה מורכבת יותר, שטיבה עדיין אינו ברור, אך הבעייתיות שבה גלוּיה לסימפליציו. עתה סימפליציו הוא זה שתוקף וטוען כלפי סאלוויאטי "טול קורה מבין עיניך". אם איננו נזקקים לניסוי, טוען סימפליציו, יש לי יתרון, בכך שמסורת ארוכה של מלומדים תומכת בי, בעוד גלילאו הוא זה שמקרוב בא עם רעיונותיו החדשים, נטולי הביסוס הניסוּיי.
מדוע גלילאו מסבך את העניינים, לאחר שהצליח לשכנע אותנו כה יפה בעליונות הניסוי? מה היא העמדה המורכבת שהוא עתיד להציע לנו? לשם כך יש להמשיך לעקוב אחרי מהלך הדיאלוג.
סאלביאטי: אף בלא ניסוי בטוח אני שהתוצאה תהא כפי שאני אומר, משום שהיא הכרחית; אוכל להוסיף, שגם אתה עצמך יודע, שאי אפשר אלא זו, ולא תועיל לך כל אמירת פה, שאינך יודע זאת, או כל עשיית רושם כזה. שהרי זריזותי בגילוי מחשבות אחרים גדולה כל כך, עד שאביאך לידי הודיה בדבר זה שלא בטובתך…
יצא המרצע מן השק! גלילאו אכן אינו מעוניין לעשות את הניסוי המכריע, לא זה שבספינה, ולא שום ניסוי אחר. אין צורך בניסוי מפני שתוצאתו ידועה מראש, בהיותה מוכרחת. בתוקף מה התוצאה מוכרחת? אין מדובר כאן במשהו מן הסוג של "השכל הישר" של סימפליציו, שאותו סאלוויאטי כבר פסל. מדובר במשהו יותר אובייקטיבי ואוניברסלי שכל אחד יכול להגיע אליו, אם יפעיל את מחשבותיו בצורה נכונה.
מכאן ועד לסוף הדיאלוג מנחה סאלוויאטי את הדיון כך שסימפליציו יבנה את הטיעון "האובייקטיבי". המטרה היא שסימפליציו יודה בכך שהוא בנה את הטיעון מבלי שמישהו שם משהו בפיו, אך הקורא אינו יכול שלא להבחין כיצד סאלוויאטי "מוביל אותו באף". מי שירצה יראה כאן הפעלה של טכניקה דידקטית שבה הלומד הוא זה שבונה את מערך המושגים. יש כאלה שירגישו כצופים בדו-קרב שבו אחד הצדדים מנצח באלגנטיות את הצד השני הפועל באופן שבלוני, ועושה זאת תוך שהוא מפזר רמזים בדבר נחיתות יריבו.
נעבור למהלך של סאלוויאטי:
סאלביאטי: עתה אמור לי: נניח שבידך מישור חלק כמראה ועשוי מחומר קשה כפלדה. אין הוא מקביל לאופק אלא נטוי מעט, ואתה שם עליו כדור עגול לחלוטין ועשוי מחומר קשה וכבד כארד. מה לדעתך יעשה הכדור כשיונח לעצמו? כלום סבור אתה, כפי שאני סבור, שהוא יישאר במנוחה?
פתיח מפתיע. אנו מעוניינים בהתמדה בתנועה אופקית וגלילאו לוקח אותנו אל המישור המשופע שיש בו גם תנועה אנכית. מדוע? את זה נגלה בהמשך. גלילאו מקפיד להדגיש כי מדובר בתנאים שבהם החיכוך ניתן להזנחה. הוא יחזור וידגיש זאת בהמשך יותר מפעם. סיבה אפשרית לכך היא הנטייה של בני אדם לטעון שהניסוי אינו נותן את התוצאות הרצויות בגלל תופעות משניות. גלילאו מעוניין לסלק את הטענה הזאת מראש, כדי שלא תכביד על המשך הדיון. אנא, מבקש סאלוויאטי, עשו מאמץ לבודד משתנים. מה שמתרחש כאן הוא דיון על ניסוי אידיאלי שאין מתכוונים לממשו. זה דומה מאוד למה שאיינשטיין יכנה, בתחילת המאה העשרים, "ניסוי מחשבתי".
גם האופן שבו מוצגת השאלה מוזר: "כלום סבור אתה, כפי שאני, סבור, שהוא יישאר במנוחה?". איש אינו מאמין שסאלוויאטי אכן סבור כך. ברור כי יש כאן משהו ערמומי. ואכן הדבר יתברר מיד. אך בטרם נראה זאת, מעניין לשים לב שההבחנה של הקורא היא שסאלוויאטי יודע שהכדור לא יישאר במקומו. מדוע אנו בטוחים בכך? האם לא היה מקום לערוך ניסוי? איננו זקוקים לניסוי מבוקר חדש, כי הדברים ידועים לנו מן ההתנסות היומיומית. גלילאו מתכוון להראות לנו כי די בהתנסות זו, ללא ניסוי מבוקר מכריע, כדי להשתכנע בהתמדה.
סימפליציו: אם המישור משופע?
סאלביאטי: זו הייתה ההנחה.
סימפליציו: אינני מאמין כלל שיישאר במנוחה; אלא בטוח אני, שהוא יתגלגל מאליו למטה.
סאלביאטי: שים לב לדבריך, סימפליציו; שהרי בטוח אני שיישאר במנוחה בכל מקום שתשים אותו.
סימפליציו: ודאי, סאלביאטי , בזמן שאתה מחזיק בהנחות ממין זה, איני תמה עוד שאתה מגיע לידי דעות כוזבות כאלה.
סאלביאטי: אם כך, בטוח אתה לחלוטין, שהכדור ינוע מעצמו למטה?
סימפליציו: מה ספק יש כאן?
סאלביאטי: וברור לך הדבר לא משום שאני לימדתי אותך כך – שהרי השתדלתי להכניס בלבך דעה הפוכה – אלא מעצמך, ועל פי השכל הישר.
סימפליציו: עתה מבין אני את תחבולתך; אמרת מה שאמרת כדי לנסות אותי או להפיל אותי בפח, כפי שאומרים הבריות, ולא משום שהאמנת באמת במה שאמרת.
בהפגנתיות מתמשכת סאלוויאטי מנסה לשכנע אותנו כי מדובר כאן בטענה שסימפליציו הביא לבד, מתוך ידע מוקדם, ושאינו אומר את הדבר כתוצאה מאיזושהי מניפולציה של סאלוויאטי. גלילאו טוען כי למרות שההנחיה של המורה הכרחית כאן, אין הדבר אומר שהתלמיד לא בנה את הדבר בעצמו. מדוע זה כל כך חשוב כאן? כנראה שמדובר באבן פינה של המבנה שיבנה בהמשך, ולכן חשוב שסימפליציו לא יוכל להתכחש לה בטענה שסובבו אותו בכחש. בסוף התהליך הן המורה והן התלמיד מודעים לתחבולה הדידקטית, ומסכימים באשר לטענה הפיזיקלית.
סאלביאטי: זה הדבר. ועתה עד מתי ימשיך הכדור להתגלגל ובאיזו מהירות? זכור שאמרתי, שהכדור עגול לחלוטין והמישור ממורק יפה כדי לסלק כל עיכוב חיצוני ומקרי . וכן רצוני שלא תשים לב לעיכוב שהאוויר גורם על-ידי התנגדותו לפירוד חלקיו, לכל שאר המכשולים המקריים, אם יש כאלה.
סימפליציו: הבינותיך לחלוטין; ועל שאלתך אני משיב, שהכדור ימשיך לנוע ללא קץ, ככל שימשך שיפועו של המישור, ותנועתו תהא מואצת כל הזמן. כי זה טבעם של הגופים הכבדים שהם ,מוסיפים כוחות בעצמן; וככל שיגדל השיפוע כן תגדל המהירות.
גם כאן סימפליציו מביא "ידע קודם". הוא יודע כי גופים מואצים במורד המישור, בהעדר חיכוך. מכאן אנו יודעים כי סימפליציו איננו אריסטוטלי ממש. אריסטו חשב כי גופים נופלים במהירות קבועה. גלילאו כבר הפר את "כללי המשחק" האריסטוטלי בכך שסילק גורמים מעכבים, בעוד אריסטו טוען שדווקא גורם כזה – התנגדות האוויר – הוא זה שמעצב את התנועה.
מניין יש לגלילאו ידע קודם כזה? מתוך ההתנסות היומיומית? כנראה שכן, אך זה עשוי לא להספיק למי שהוא אריסטוטלי מושלם. את הידע אפשר לקבל מניסוּיים פשוטים שאותם מציע גלילאו בדיאלוג אחר.
סאלביאטי: אך אם תרצה שינוע הכדור למעלה על אותו מישור, הסבור אתה שיעלה?
סימפליציו: לא מעצמו; רק אם ימשכו או יזרקו אותו בכוח.
סאלביאטי: ואם יידחף בתקיפה שהוטבעה בו בכוח, מה יהא טיבה של תנועתו ומה גודלה?
סימפליציו: התנועה תפחת תמיד ומהירותה תקטן, מפני שהיא כנגד הטבע, ותארך או תקצר לפי התקיפה, אם גדולה היא או קטנה, לפי השיפוע כלפי מעלה, אם קטן הוא או גדול.
גם את הידע על התנועה בעליה – הצורך ב"מהירות התחלתית" וההאטה, וכך גם את תלות התאוצה בשיפוע, יודע סימפליציו מראש. הפעם הוא מביא נימוק נוסף, מעבר להתנסות ולמדידה. הפעם מדבר סימפליציו על סיבה. הגוף מאט בעליה בגלל סיבה: התנועה היא כנגד הטבע (הטבע הוא כזה שגופים נמשכים מטה). מתברר שאפשר להסתדר ללא ניסויים נוספים.
סאלביאטי: נראה לי שעד עתה ביארת לי את קורות התנועה על שני מישורים שונים. על-גבי המישור הנטוי למטה הגוף הכבד יורד מעצמו והולך בתאוצה מתמדת, והבאתו לידי מנוחה דורשת שימוש בכוח. במישור העולה דרוש כוח כדי לדחוף אותו ואף להחזיקו במנותה, והתנועה שהוטבעה בו הולכת ופוחתת תמיד עד שתכלה לבסוף. וכן אתה אומר, שבין שני המקרים קיים הבדל לפי גודל השיפוע כלפי מעלה או כלפי מטה, באופן ששיפוע גדול כלפי מטה גורם מהירות גדולה , והיפוכו בשיפוע כלפי מעלה, שבו הגוף הנזרק באותו כוח מרחיק לנוע ככל שיקטן השיפוע. ועתה אמור לי, מה יארע לגוף הזה אם נניחו על מישור שאינו משופע למטה ולא למעלה.
זהו סיכום ביניים, שבו המורה עוזר לתלמיד להציג בצורה מסודרת את כל מה שהתלמיד בנה "לבד" עד כה. שוב אנו מוצאים סאלוויאטי מסכם עבור סימפליציו את מחשבותיו…
סימפליציו: כאן עלי להרהר בדבר שעה קלה. אם אין שיפוע כלפי מטה, לא יכולה להיות נטייה טבעית לתנועה; ואם אין כל שיפוע כלפי מעלה, לא תוכל להיות כל התנגדות לתנועה, וכך לא יהא כל הבדל בין הנטייה לתנועה ובין ההתנגדות אליה. ולכן נראה לי שעל-פי הטבע מוכרח הכדור להישאר במקומו. והנה שכחתי דבר: לפני זמן מועט לימדני סאגרדו שבאמת זה הדבר שיקרה.
סאלביאטי: מאמין אני שכך יהיה אם ישימו את הכדור באופן שינוח. אך מה יקרה אם יתנו לו תקיפה בכיוון כלשהו?
סימפליציו: בהכרח יוצא, שינוע בכיוון זה.
סאלביאטי: אבל באיזו מין תנועה? בתנועה המואצת תמיד, כפי שהיא על המישור הנטוי כלפי מטה, או בתנועה המואטת בהדרגה, כמו בזה הנטוי כלפי מעלה?
סימפליציו: אינני מוצא כל סיבה להאצה ולא להאטה, שהרי אין כל שיפוע כלפי מטה ולא כלפי מעלה.
ועתה מגיעים לשלב המכריע במהלך הטיעון. מה יקרה אם נעניק לגוף מהירות התחלתית ולא נשפיע עליו יותר? כיוון שהתנועה על המישור האופקי הוא מקרה ביניים בין עליה במישור משופע (שבה יש האטה) לבין המקרה של ירידה במישור המשופע (שבו יש האצה), ובהפעלת עקרון רצף, אנו מגיעים למסקנה שהתאוצה תהיה אפס, כלומר: מהירות קבועה. בעצם תם הטיעון – הגענו אל ההתמדה, אך סימפליציו העסוק בהבנת כל שלב לחוד, איננו רואה את התמונה הכוללת ואת המסקנה הסוחפת. כמה מביך. סאלוויאטי נמצא כאן לעזור…
סאלביאטי: כן הדבר. אך אם אין סיבה להאטת הכדור, על אחת כמה וכמה שאין סיבה לכך שיבוא לידי מנוחה; ואם כך, עד היכן לפי דעתך ימשיך הכדור לנוע?
סימפליציו: עד כמה שיתמשך אורך המישור ללא עלייה וירידה.
סאלביאטי: ואם מרחק כזה יהא בלא גבול, כלום תהא גם התנועה עליו בלא גבול? כלומר: נצחית?
סימפליציו: כך נראה לי , ובלבד שיהא הגוף הנע עשוי מחומר העומד בפני הזמן.
סאלוויאטי הביא את סימפליציו למסקנה שיש תנועת התמדה נצחית. עניין הנצח הוא חשוב. בחיי היומיום דברים נעצרים. כאשר מדברים על התמדה טהורה מדברים בעצם על משהו גבולי שאיננו מתממש לעולם במציאות. אפשר לדבר עליו רק בהקשר של גבול אידיאלי אך לא בהקשר מציאותי. מי שמסרב לדבר על גבולות אידיאליים בטענה שאינם מציאותיים, ולכן הם מחוץ לתחומה של הפיזיקה, לא יוכל לדבר על התמדה. לפי גלילאו יש טעם לדבר על ניסוי מחשבתי, אפילו אינו מתגשם ממש, מפני שההשלכה שלו על הבנת המציאות הגשמית היא מרחיקת לכת. הנכונות של מלומדי המאה ה- 17 לחריגה שכזאת סייעה בפריצת הדרך המדעית.
סימפליציו מתקשה עדיין לעשות זאת. למרות בקשתו המפורשת של סאלוויאטי לא להתייחס לגורמים מפריעים, אין הוא יכול להתאפק מלהעיר "ובלבד שיהא הגוף הנע עשוי מומר העומד בפני הזמן" – רמז דק לכך שהדיבור על נצח הוא מוגזם – אי אפשר לבדוק נצח אלא בניסוי שאינו מסתיים לעולם. אנו לא נזכה לראות את סוף הניסוי, כיאיננו נצחיים, וכך גם הגוף הנע. סאלוויאטי ינזוף בו על כך…
סאלביאטי: ברור שזו הנחתנו, הרי אמרנו שמסולקים מכאן כל המכשולים החיצוניים והמקריים, ורפיון הגוף הנע יהא במקרה זה ממין המכשולים המקריים. אמור לי עתה, מה לפי דעתך סיבת הדבר, שהכדור נע מעצמו על המישור הנטוי כלפי מטה, ולא ינוע אלא בהפעלת כוח המישור העולה?
סימפליציו: הסיבה לכך היא נטייתם של הגופים הככדים לנוע לקראת מרכז כדור הארץ, להתרומם מעל פני הארץ בהפעלת כוח בלבדי והרי המישור הנטוי למטה מקרב למרכז הארץ, אבל הנטוי למעלה מתרחק ממנו.
כעת עובר סאלוויאטי לברור הסיבה לתנועה המואצת על המישור המשופע. סימפליציו כבר העיר על כך קודם בהקשר של עליה "כנגד הטבע". לא רק שאנו מכירים את הדברים מהתבוננות בטבע, אלא שאנו מסוגלים לדבר על סיבה ומסובב. מקור העניין הוא המשיכה אל מרכז הארץ. מעניין השימוש במרכז הארץ במקום במונח מטה. זוהי הכנה לקראת המשך הטיעון… גלילאו שם בפי סימפליציו דברים שיסייעו להביא אותו למטרה.
סאלביאטי: ולכן, בשביל שמישור לא יהא נטוי למטה ולא למעלה, צריך שכל חלקיו יהיו במרחק שווה ממרכז הארץ. כלום קיימים מישורים כגון אלה בעולם?
סימפליציו: אין מחסור בהם; כזה היה שטח פניו של כדור-הארץ, אילו היה חלק ולא מחוספס והררי כפי שהוא. וכך הם פני המים בשעה. שהם רגועים ושקטים.
כדי להיות במרחק שווה ממרכז המשיכה (מרכז הארץ) יש צורך להיות על פני כדור. מתברר כי יש משטחים גדולים מאוד שבהם מתגשמת התמדה. הקורא חד העין מבחין כי סאלוויאטי מוביל את סימפליציו אל ניסוי הספינה שפתח את הדיון. סימפליציו טרם הבחין בכך…
מעניין כי המשטח האופקי הוא מעטפת של כדור ואיננו מישור). ההתמדה כאן איננה על קו ישר, בניגוד למה שיאמרו מאוחר יותר דקרט וניוטון.
סאלביאטי: והרי ספינה השטה בים שקט היא אחד מן הגופים הנעים הללו המהלכים על מישור שאינו מוטה לא למעלה ולא למטה; ואם נסיר את כל המכשולים החיצוניים והמקריים, כלום תהא הספינה עשויה לנוע בלא הפסק ובתנועה קצובה בתקיפה, שניתנה לה פעם אחת?
סימפליציו: נראה שכך צריך להיות.
סאלביאטי: והאבן ההיא שבראש התורן, כלום אין היא נעה, נישאת על-גבי הספינה, ושתיהן מהלכות על היקפו של מעגל מסביב למרכזו? וכלום אין יוצא מזה, שיש בה תנועה שלא תיפסק, אם סולקו כל המכשולים החיצוניים? וכלום אין תנועה זו ותנועת הספינה בעלות מהירות שווה?
סימפליציו: כל זה נכון, אך מה אחר זה?
גם לאחר שסאלוויאטי מדבר על הספינה סימפליציו אינו מבין מיד שמדובר בניסוי של נפילת האבן. כאן הושלם המהלך האלגנטי רב התחכום של סאלוויאטי. היחיד שעדיין לא הצליח להכליל הוא סימפליציו האומר: "אך מה אחר זה".
סאלביאטי: צא והסק בעצמך את המסקנה האחרונה, אם מצאת בעצמך את כל ההנחות.
סימפליציו: מסקנה אחרונה שאתה אומר פירושה, שהאבן הנעה בתנועה שהוטבעה בה ולא את הספינה אלא תלך אחריה, ולבסוף תיפול באותו מקום שבו נפלה בשעה.
סימפליציו הגיע, לאחר הדרכה, אך "מעצמו", למסקנה שהאבן תיפול למרגלות התורן גם אם הספינה נעה, וכל זה מבלי שנעשה ניסוי ממשי על הספינה. סאלוויאטי המחנך עומד על כך שסימפליציו יחוש כי הוא בנה את הכל, ממקורותיו. כל המידע היה בידיו. כיוון שלא ידע לבד לעשות שימוש במידע זה, בא המורה והנחה אותו לעשות את הדבר בעצמו. המורה אינו מניח עד אשר התלמיד מנסח בבירור את המסקנה שאותה ידע המורה מלכתחילה.
