גלילאו והתמדה-רקע

מושג ההתמדה המודרני קשור בגלילאו. ניוטון מספר שלמד אותו מגלילאו. ההתמדה חשובה מאוד לגלילאו, בין היתר, מפני שהיא תנאי להבנת הדגם הקופרניקי, שאותו גלילאו קיבל, בניגוד לרוב המלומדים בני זמנו. כיצד אפשר לטעון שהארץ סובבת על צירה כך שהעומד על קו המשווה נע במהירות העולה על מהירות הקול? מה יהיה עם חפץ שישמט מידיו? הרי בזמן שהחפץ אמור להגיע לפני הארץ האדם יתקדם מאות מטרים! זו איננה החוויה המוכרת לנו. אנו מצפים שהגוף יפול למרגלות מי ששמט אותו. ומה על המהירות העצומה של הארץ בהקיפה סביב השמש? אם הדגם של קופרניקוס תקף אזי כל מה שישמט מידינו ינתק מן הארץ. כך גם באשר לגוף שנשמט ממרומי מגדל. אם המגדל נע במהירות אופקית עצומה, כיצד יתכן שהכדור פוגע בקרקע למרגלותיו? אלה הן סיבות מספיקות להטיל ספק של ממש בדגם הקופרניקי.

על זה יש להוסיף את הסתירה בין הדגם הקופרניקי לבין הנאמר במפורש בכתבי הקודש.

כיצד אפשר להורות "שמש בגבעון דום" למי שאינו נע? ומה על תאור השמש מספר תהילים : "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח"? זהו תאור חיוני ודינמי של השמש, הנוגד את הדגם של שמש פלגמטית ואפאטית. כל אלה הביאו מלומדים לדחות את המודל. ידועה הערה של מרטין לותר שהתייחס לדברי קופרניקוס בביטול, בדיוק מסיבות אלה, וכינה אותו "שוטה". תורת קופרניקוס נדחתה לא רק על ידי העולם הקתולי שחשש מן הסמכות שמרטין לותר לקח על עצמו בפרשנות המקרא, אלא גם על גם על ידי לותר עצמו.

גלילאו מתמודד הן עם הסתירה לכאורה עם כתבי הקודש (בכך נדון במקום אחר), והן עם השאלה כיצד יפול הגוף הנשמט. כשם שהמגדל ממשיך לנוע יחד עם הארץ, כך גם הגוף הנשמט ממשיך בתנועתו האופקית, שאליה מצטרפת תנועתו האנכית. המשך התנועה האופקית אינו נובע מקשר צמוד עם פני הקרקע או אם ראש המגדל. מטבע הדברים, גופים ממשיכים לנוע ללא צורך בהפעלה שוטפת של כוחות. זוהי ההתמדה. שאלת האימפטוס (הנטיה לשמור על המהירות) עמדה לדיון במהלך כל ימי הביניים. גלילאו מכריע כאן בצורה חדה.

הקורא עשוי לתהות אם תורת קופרניקוס היא סיבה טובה להאמין בהתמדה. התמדה היא תנאי לקבלת קופרניקוס, אך מצד שני אולי נוותר על שני הדברים המפוקפקים – התמדה וקופרניקוס כאחד? גלילאו חייב להביא נימוקים בלתי תלוּיים להתמדה. בדיאלוג שלפנינו גלילאו מביא שני סוגי טיעונים כאלה: האחד – הצעה לניסוי מכריע, שאינו כרוך בתנועת גרמי שמים; השני – טיעון שאינו מצריך ניסוי מכריע.

והנה כמה עניינים שהדיאלוג מזמן אותנו לדון בהם: איך גלילאו אכן מצליח לשכנע אותנו? מהו הניסוי המכריע? מדוע אין גלילאו מספר לנו אם עשה ניסוי ומה תוצאותיו? מהו הטיעון שאינו מצריך ניסוי מכריע? האם יש פיזיקה שאינה מבוססת ניסוי? האם גלילאו מאמין בכך, בניגוד לתדמית חובבת הניסוי שלו? האם יש נקודות תורפה בטיעון של גלילאו? אם כן, איך הוא מצליח להסתיר אותן? האם הטיעונים שלו עומדים במבחן מודרני של פילוסופיה של המדע? האם הם מסוגלים לשכנע את תלמידינו? האם ראוי שנאמץ מגלילאו טכניקות של "מכירת מדע"? האם כדאי שנלמד ממנו טכניקות דידקטיות? האם הדיאלוג הוגן? האם ניתנת בו הצגה נאותה של הטיעון "האריסטוטלי"? האם הדיאלוג רומס את המפסיד או שמדובר במאבק שעומד בכללי שיוויון? האם נכניס את הדיאלוג אל הכיתה?