הדיאלוגים של גלילאו הם מופת של ספרות מדעית פולמוסית. מתוך הדיאלוגים המובאים אפשר ללמוד מהו בעיני גלילאו טיעון מדעי, מה משקלם של טיעונים "עיוניים", ומה משקלו של הניסוי. אפשר ללמוד גם משהו על הסגנון הראוי להצגת פולמוס מדעי, לדעת גלילאו, או אולי על אופיו של גלילאו כפולמוסן.
הדיאלוגים של גלילאו מרוכזים בשני ספרים שבכל אחד מהם יש ארבעה ימי דיוניים. בדיון משתתפים סלביאטי, המייצג את עמדת גלילאו (נקרא על שם תלמיד-חבר של גלילאו שהלך לעולמו בטרם עת) וסימפלציו המייצג את עמדת אנשי האקדמיה השמרנים ( נקרא על שם סימפליציוס, מלומד אריסטוטלי שחי כאלף שנה קודם לכן. השם גם עשוי לרמז לפשטנות). לצד שני אלה יש משתתף שלישי סגרדו שמייצג צעיר צמא דעת השומע את שני הצדדים ומכריע ללא דעות קדומות, כדעתו של גלילאו (על שם תלמיד תומך של גלילאו שנפטר אף הוא קודם לכתיבת הספרים ).
משהו על הסגנון : סלביאטי מביס את סימפליציו, כמובן, בכל מקרה, בסופו של דיון. במהלך הדיון טווה סלביאטי את הרשת שלתוכה ייפול סימפליציו מבלי משים. אם אפשר, סלביאטי יעשה זאת בכלי הנשק של סימפליציו – הסכולסטיקה. במהלך הדיאלוג תתגלה אט אט, תחילה לקורא, ואחר כך לסימפליציו הנבוך עצמו, שמשהו מאד לא בסדר בטיעוניו, אפילו לשיטתו. הקורא תוהה לעיתים האם אין גלילאו מפריז בהשפלה. האם אין הוא מזיק לעניין בכך שהוא פוגע באחרים? האם מתינות בסיגנון היתה חוסכת בעיות? או שאי אפשר לחולל מהפכות תוך שימוש בכפפות של משי, ואין ברירה אלא לחדד את הטיעונים עד כאב.
משהו על התוכן: בקטעים המובאים הטיעונים מבריקים. הם מותירים את הקורא מופתע מכך שקודם לכן חשב אחרת. הקורא המתוחכם תוהה האם יש נקודות תורפה בטיעונים של גלילאו, ואם כן איך הוא מצליח כל כך יפה, בחלקות לשונו, להסוותם. הדיאלוגים מצליחים לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת: מחד גיסא להציג עמדות עקרוניות עמוקות, ומאידך גיסא "למכור" אותן ביעילות של איש מכירות מודרני. כל זה נעשה תוך שמירה על רמת עניין בטקסט, בגלל האופי הפולמוסי המיוחד.
האתוס המדעי של המאה ה17 מהלל את גלילאו כמי שהוציא את הדיון בטבע אל הניסוי. מעניין שלא זה מה שגלילאו עושה בקטעים הקלאסיים המובאים. גם בדיאלוג על מושג ההתמדה וגם בדיאלו על נפילה חופשית, מתעקש גלילאו לא לערוך ניסוי. ואלה דבריו בעניין ההתמדה: " אף בלא ניסוי בטוח אני שהתוצאה תהה כפי שאני אומר, משום שהיא הכרחית". גלילאו טוען שאין צורך בשום ניסוי יזום כדי להשתכנע בהתמדה, אפילו היא חבויה מעיננו בתצפיות רגילות, וכי כל מי שמכיר את הטבע מחיי היום יום, ומסוגל להפעיל מחשבה הגיונית יגעי לאותה מסקנה. גלילאו מציע ניסוי שיבחן זאת, אך אינו מספר לנו כי עשה אותו. לדעתו אין צורך בכך! בעניין הנפילה החופשית אומר גלילאו: "אבל גם בלא ניסוי נוסף, אפשר להוכיח בטענה קצרה וחותכת, שגף כבד אינו נע במהירות גדולה מגוף קל ממנו." גלילאו מבקש להביס את הסכולסטיקאים במגרשם. אך יש כאן מעבר לכך: אין לייחס לגלילאו עמדות פשטניות. פיזיקה היא מארג חכם של תצפית, ניסוי והגיון וכולם חשובים. האומנות של הפיזיקאים היא להתמצא במארג כזה ולראות דרכו את העקרונות.
