בביצוע ניסויים מתוחכמים יותר, נתקל המחבר בקשיים בשימוש ברכיב זה כפי שהוא, והתוצאה הייתה מספר שלבים בשיפור ערכות הניסוי באופטיקה:

1. השלב הראשון בוצע ע"י הדבקת סרטים מגנטיים בתחתית המחזיק האוניברסלי הקיים, ושימוש במדף פח של ארון כשולחן.
התקבלה מערכת יציבה, אשר ניתנת אף להטיה באלכסון, כדי להדגים לפני הכיתה מהלך קרני אור דרך הרכיבים השונים .

2. השלב הבא בפיתוח היה שרטוט (הדבקה) של סרגלים ומדי מעלות על לוח הפח, כדי להגדיל את נוחות השימוש.
בדגם הסופי הודפסו על השולחן "נייר מילימטרי" ומדי מעלות, כמתואר בתמונה 2.

3. לביצוע כל הניסויים בממד אחד. נבנה "ספסל אופטי" פשוט, שאינו אלא פלטת פח (ברזל) באורך 1 מטר. וברוחב 10 ס"מ, כפי שניתן לראות בתמונה 10.

4. בהמשך, גבר הצורך לבצע ניסויים ב- 2 ממדים (בעיקר ניסויים מתקדמים באופטיקה פיסיקלית ולייזרים). לכן נבנה "שולחן אופטי", שאינו אלא פלטת פח (ברזל) בממדים: 40×50 ס"מ. (ראה תמונה 2).

תמונה 2: "שולחן אופטי"

5. מכיוון שמרבית הרכיבים האופטיים במעבדת בית הספר התיכון הינם דו ממדיים (שקופיות), נבנה מחזיק מגנטי אוניברסלי פשוט לרכיבים. מחזיק זה אינו אלא זווית ברזל עם חור (ראה תמונה 3) .

תמונה 3: מחזיק מגנטי אוניברסלי פשוט.

6. בתחתית זווית הברזל של המחזיק, וכן על כל הרכיבים האופטיים במעבדה, ניתן להדביק חתיכות גזורות של מגנט גמיש.
מגנטים גמישים אלו מגיעים מבית החרושת בצורת פס ארוך, הניתן לגזירה לאורך הרצוי, באמצעות מספריים.
על סרט המגנט מודבק כבר נייר דבק דו-צדדי, כך שניתן להדביקו בקלות לכל רכיב לפי הצורך.