ניתן לחלק את אמצעי התקשורת האלקטרונית לשני סוגים על פי השיטה בה מועברת התקשורת:

1. תקשורת אנלוגית – מעבירה אות רציף.
2. תקשורת דיגיטלית (ספרתית) – מעבירה פולסים.

בעבר שימשה התקשורת האלקטרונית להעברת מידע בצורה אנלוגית (רציפה). דוגמא לכך היא הטלפון המעביר את האות החשמלי הרציף הנוצר במיקרופון. אות חשמלי זה נוצר כתוצאה מגלי הקול הפוגעים בממברנה וגורמים להתנודדותה. תנועת הממברנה מתורגמת לאות חשמלי.

בעקבות התפתחות המחשבים והאלקטרוניקה הדיגיטלית, האות המועבר בתקשורת אלקטרונית בתחילת המאה ה- 21 הוא בעיקר מידע בצורה ספרתית (דיגיטלית), כלומר, בצורת פולסים של זרם חשמלי, או של גלים אלקטרומגנטיים.

בתקשורת דיגיטלית ניתן בקלות לבדוק את המידע המועבר ולתקן שגיאות הנוצרות כתוצאה מתהליך התקשורת. כתוצאה מכך מצטיינת התקשורת הדיגיטלית באמינות גבוהה, ומאפשרת העברת מידע בכמויות גדולות.