כניסת מזון לקיבה מעוררת בה פעילות מוגברת. הקיבה היא כיס שרירי שנמצא בחלק הקדמי של חלל הבטן. רוב המזון מגיע לקיבה בלתי מעוכל, כחלקיקים מעורבבים בריר.

דופנות הקיבה מרובות קפלים וזרועות תאים ריריים. במקומות מסוימים מצויות גם בלוטות השקועות עמוק ברקמה ומייצרות ומפרישות מיצי עיכול.

פעולת השרירים בקיבה מערבבת היטב את המזון עם הפרשות הקיבה, שהן משלושה סוגים:

1. חומצה כלורית (HCl). הפרשת החומצה מעלה את ריכוז יוני המימן בקיבה וגורמת לחומציות גבוהה (2 = pH) של מיץ הקיבה.
2. אנזימים כמו ליפאזות, המתחילים בתהליך של פירוק של חלק מהשומנים לגליצרול ולחומצות שומן; ופפסין, המזרז את תהליך הפירוק של החלבונים לפפטידים.
   ה- pH האופטימלי לפעילות הפפסין הינו חומצי, בדומה ל- pH השורר בקיבה.
3. ריר וחומרי סיכה

הקיבה משמשת גם לאגירת המזון לפני כניסתו למעי. היא מסתיימת בשוער (pylorus) – פס של סיבי שרירים סוגרים. השוער קובע את קצב המעבר של המזון מן הקיבה אל המעי הדק.

התרוקנות הקיבה ומעבר המזון אל המעי הדק גורמים להפסקת ניעות הקיבה והפרשותיה.

הקטעים הקדמיים של מערכת העיכול (אזור המערכת לפני השוער) עוסקים בקבלת חומרי מזון, בהובלתם, אגירתם ועיבודם. אולם במעיים מתקיימים רוב התהליכים הכימיים ומתרחשת ספיגת חומרי המזון לשימושו של הגוף.