מחלת הכלבת הייתה ידועה בתקופתו של פסטר כמחלה קשה ומסוכנת, שאחד התסמינים שלה הוא עויתות בלתי רצוניות. מחלה זאת הסתיימה כמעט תמיד במוות מלווה בייסורים רבים. עובדה זו הובילה את פסטר להשערה, שהגורם למחלת הכלבת מתפתח במערכת העצבים. פסטר הכין תרכיב חיסון מרקמות עצבים של ארנבות, שהודבקו בגורם למחלת הכלבת ויובשו במעבדה זמן רב (וכך, כנראה, איבד הנגיף את אלימותו). בשנת 1885 הגיע למעבדתו של פסטר נער שנושך קשות על ידי חיה נגועה בכלבת. פסטר הצליח להציל את הנער ממוות כמעט בטוח באמצעות תרכיב החיסון שפיתח, שהכיל את הגורם המוחלש למחלת הכלבת (איור 10.1).

איור 10.1 : אופן הכנת תרכיב החיסון נגד כלבת שהוצע על ידי פסטר.
1. הזרקת "גורם המחלה" לחיות ניסוי. 2. הוצאת רקמת המוח מהחיה. 3. ריסוק הרקמה. 4. טיפול ברקמה המרוסקת בשיטות כימיות או פיזיקליות שונות (למשל חימום הרקמה המרוסקת) לשם החלשת גורם המחלה. 5. הזרקת גורם המחלה המוחלש לחלל הבטן של אדם שנושך על ידי כלב חולה.

בדרך כלל תרכיב חיסון ניתן לאנשים או בעלי חיים בריאים עוד בטרם הגורם הפתוגני חודר לגוף. במקרה שתואר בקטע הרחבה זה התרכיב ניתן לאחר החשיפה לגורם הפתוגני, ואף על פי כן הקנה הגנה מפניו. וזאת מכיוון שבמקרה יוצא דופן זה של כלבת עובר זמן רב (שבועות ואף חודשיים) מחדירת הנגיף לגוף ועד פגיעתו ברקמה של מערכת העצבים. הזרקה של גורם המחלה המוחלש הפעילה את מערכת החיסון עוד בטרם הספיק הגורם האלים להתפתח. גם כיום מחלת הכלבת נחשבת כמחלה מסוכנת מאוד. אולם, אנו יודעים למנוע אותה בעזרת חיסון מתאים. התרכיב ניתן לאנשים שחושדים כי נושכו ע"י בעל חיים נגוע בכלבת.

ריבוי מקרי כלבת בב"ש ובירושלים (פורסם בעיתון הארץ, 8 ביולי 2003).

סוף קטע הרחבה