בדיון על גורמים המשפיעים על אימונוגניות של חומר למדת שאם מזריקים לחיות ניסוי מולקולות קטנות, כמו דיניטרופנול, לא נוצרת תגובה חיסונית. מתברר שאם קושרים מולקולות אלה למקרומולקולה אימונוגנית, כגון אלבומין סרום הבקר (BSA ,bovine serum albumin), ומזריקים לחיה את תוצר תגובת הקישור, היא תייצר נוגדנים ספציפיים לדיניטרופנול, נוסף לנוגדנים כנגד ה- BSA.
המולקולה החלבונית (במקרה זה ה- BSA) משמשת נשא (ראה איור 2.4). המולקולה הקטנה נקראת הפטן*[1] .

איור 2.4 : יצור נוגדנים ספציפיים להפטן.
חלק I : תיאור סכמטי של האנטיגן. קבוצות דיניטרופניל קשורות בקשר קוולנטי לנשא חלבוני (כמו BSA).
חלק II : א. דיניטרופנול לכשעצמו (מסומן בצהוב) איננו אימונוגני, כלומר הזרקתו איננה מעוררת ייצור נוגדנים. ב. דיניטרופניל שקשור לנשא אימונוגני (מסומן באדום) מעורר ייצור נוגדנים ספציפיים לו (מימין) ;נוגדנים ספציפיים לקבוצת הדיניטרופניל, משנוצרו, נקשרים אליו גם אם הוא איננו קשור לנשא (משמאל).
הפטן אינו אימונוגוני, אך בהיותו קשור לנשא חלבוני תיווצר נגדו תגובה חיסונית

היום מקובל להכין במעבדה נוגדנים נגד פפטידים קצרים באורך של -20 שיירי חומצות אמיניות, אך צריך לקשור אותם לנשא. בכך הופך הפפטיד לדטרמיננטה אנטיגנית של מולקולה אימונוגנית. חשוב להבין, שאפשר לכוון את הספציפיות של הנוגדן. אפשר ליצור נוגדנים כנגד סוכר או חומר לא טבעי (כמו DNP), ולאחר מכן ניתן להשתמש בנוגדנים אלה כדי לזהות אותו. הנוגדנים הם היום אחד מאמצעי הזיהוי החשובים ביותר במחקר הביולוגי.

[1] הפטן – מקור המילה הפטן ביוונית: haptein = לאחוז.