המערכת הלימפואידית מתמחה בביצוע תגובות חיסוניות ספציפיות המערכה הזאת מורכבת ממספר אברים לימפואידיים השונים זה מזה בתפקידם הפיזיולוגי. אברים אלה מפוזרים במקומות שונים בגוף, ומערכת
מסועפת של כלי דם ולימפה מקשרת ביניהם. בנוזל הזורם בכלי הלימפה (והוא מכונה נוזל הלימפה) מצויים תאי דם לבנים; בעיקר לימפוציטים, ומעט מונוציטים וגרנולוציטים*[1]. הנוזל עצמו דומה בהרכבו לנוזל הפלזמה.
איור 4.1: תיאור סכמטי של האברים העיקריים במערכת הלימפואידית של אדם
קשרי הלימפה וצינורות הלימפה צוינו לשם נוחות רק בצד אחד.
ממיינים את האברים הלימפואידיים על פי סוג התפקיד שהם ממלאים לשתי קבוצות:
אברים לימפואידיים מרכזיים: בהם מתרבים ומתמיינים תאי המוצא ללימפוציטים. בסופה של התמיינות זאת מתקבלים תאים שיכולים לזהות כל אנטיגן אפשרי (עוד לפני שחדר לגוף). האברים הלימפואידיים המרכזיים הם מח העצם*[2] והתימוס. הם מיוצגים בצבע אדום באיור 1.4. הלימפוציטים נוצרים במח העצם ובתימוס בקצב נמרץ (כ- תאים ביום). משם הם עוברים לנוזלי הדם והלימפה, ונודדים למקומות שונים בגוף. רבים מהם נאגרים באברים הלימפואידיים ההיקפיים. אברים לימפואידיים היקפיים: בהם מתפתחת התגובה החיסונית. האברים הלימפואידיים ההיקפיים העיקריים הם קשרי הלימפה*[3] והטחול*[4]. הם מיוצגים בצבע כחול-סגול באיור 1.4. בקשרי הלימפה מתפתחת תגובה חיסונית בעיקר נגד אנטיגנים שנמצאים ברקמות הסובבות אותם, ואילו בטחול מתפתחת תגובה חיסונית בעיקר נגד אנטיגנים שמצויים בזרם הדם.
רבים מן הלימפוציטים נודדים מהאברים הלימפואידיים אל כל הגוף באמצעות מערכות הדם והלימפה. אם לא נתקלו באנטיגן ספציפי, הם מסיימים את חייהם בתוך מספר ימים. בקישרית הלימפה הקרובה למקום פלישת האנטיגן, פוגש האנטיגן את הלימפוציט הנושא קולטן ספציפי לו. האנטיגן נקשר לתא ומפעיל אותו, לימפוציט מופעל פותח בסדרה של חלוקות חוזרות ונשנות. בסופה מתקבל מאותו לימפוציט שקשר אנטיגן שבט (clone) של לימפוציטים. כל התאים הנמנים עם שבט זה זהים. הם ספציפיים לאנטיגן שהפעיל את התא שממנו הם התרבו. בהמשך התאים בשבט מתמיינים לתאי פלזמה ולתאי זיכרון (במקרה שהאנטיגן הפעיל לימפוציט B).
תהליך הריבוי וההתמיינות מודגם באיור שלפניך:
פגישה עם אנטיגן מתרחשת בעיקר בקשרי הלימפה (הסמוכים למקום שבו חדר האנטיגן לגוף) ובזרם הדם. כתוצאה מהמפגש גדל מספר תאי הדם הלבנים. על כן ניתן לאבחן דרגת חומרה של זיהום ברקמה מסוימת על ידי בדיקה של גודל קשרי הלימפה ("הנפיחות של בלוטות הלימפה") הסמוכים לאזור הרקמה. הלימפוציטים המופעלים נאספים לכלי הלימפה ומשם למחזור הדם, ומגיעים לרקמות שבהן נמצא האנטיגן הזר. כתוצאה מכך מתפתחת דלקת במקום הנגוע. לימפוציטים שפגשו אנטיגן זר מגיעים עם זרם הדם והלימפה לקשרי הלימפה, שם מתפתחת תגובה חיסונית ספציפית. הדלקת והתגובה החיסונית גורמות לסילוק האנטיגן מהגוף. בהקשר זה נציין כי בקשרי הלימפה מתפתחת תגובה חיסונית נגד אנטיגנים שהגיעו בנוזל הלימפטי, ואילו בטחול (המיוצג באיור העליון בצבע כחול-סגול) מתפתחת תגובה חיסונית בעיקר נגד אנטיגנים שמצויים בזרם הדם.
הערה: לימפוציטים שלא פגשו אנטיגן חיים ימים ספורים בלבד, ומתים. במקומם מגיעים לימפוציטים צעירים שמוצאם מתאי מוצא במח העצם, כמודגם באיור הזה:
תפקידיה העיקריים של המערכת הלימפואידית הינם:
א. תנגודת כנגד אנטיגנים זרים.
ב. הובלה של לימפוציטים ואנטיגנים מהרקמות לאברים הלימפואידיים וחזרה לרקמות.
[1] גרנולוציטים- בזופילים אאוזינופילים ונויטרופילים נכללים בתת-קבוצה של תאי הדם הלבנים המכונה גרנולוציטים . מקור השם גרנולוציטים בגרגירונים הנמצאים בתוך התא וקולטים חומרי צבע. הבזופילים קולטים צבעים בסיסיים, האאוזינופילים נצבעים באאוזין והנויטרופילים בצבעים ניטרליים.
[2] מח עצם- תאי המוצא ללימפוציטים הם מיעוטם של התאים במח העצם.
[3] לימפה- קשרי הלימפה (נקראים בטעות בלוטות לימפה) מפוזרים לאורך צינורות הלימפה באזורים שונים בגוף: באזור הצוואר, בבתי השחי, בבית החזה, בחלל הבטן ובמפשעה.
[4] טחול- נוסף להיותו אבר ליפואידי היקפי הממלא תפקיד מרכזי במערכת החיסון (בדומה לקשר לימפה) מעורב הטחול בפעילויות האלה:
א. בשלבים עובריים של האדם מצויים בטחול תאי גזע המופויטיים, שיכולים להתמיין לתאי דם בעת הצורך. לאחר הלידה עובר תפקיד זה למח העצם. בעכברים הטחול משמש כמאגר לתאי גזע המופויטיים גם לאחר הלידה (נוסף למח העצם).
ב. באדם נודעת לטחול חשיבות בשמירה על הרכב הדם. הטחול מסלק מהדם תאי דם אדומים זקנים או פגומים.
