מחלות אוטואימוניות תוקפות 5%-7% מכלל האוכלוסיה. מרביתן פוגעות בנשים צעירות בגיל הפוריות. לפניך מספר דוגמאות (נוסף לאלה שהוזכרו בסעיף 5.1) למחלות אוטואימוניות נפוצות:

זאבת (systemic lupus erythematosus, SLE): במחלה זאת נוצרים באופן כרוני נוגדנים ממחלקת IgG, והללו קושרים מגוון אנטיגנים עצמיים, כמו DNA, חלבונים המצויים בגרעין התא (היסטונים) וריבוזומים. כתוצאה מכך נוצרים תצמידים של אנטיגנים/נוגדנים. מכיוון שחומצות גרעין, חלבונים וריבוזומים מצויים בכמויות גדולות וזמינים בכל הגוף, הרי שעם הזמן הולכת וגדלה כמות התצמידים. התצמידים נוטים לשקוע בדפנות כלי הדם, בעיקר בכליות ובמוח, גורמים שם לתהליך דלקתי ומפעילים תאים בולעניים ואת מערכת המשלים. הרקמה הנהרסת משחררת חומצות גרעין, היסטונים וריבוזומים נוספים, והללו יוצרים עם הנוגדנים העצמיים תצמידי אנטיגן/נוגדן נוספים. התהליך הדלקתי (בעיקר במוח ובכליות) הולך ומחמיר, ומעמיד בסכנה את חיי החולה.

סכרת על רקע אוטואימוני: תאי T תוקפים אנטיגן (שעדיין לא זוהה בבירור) המוצג על תאי b בלבלב, וגורמים להרג של תאים אלה. כתוצאה מכך יורדת רמת האינסולין ועולה רמת הסוכר בדם מעל הרמה הנורמלית.

טרשת נפוצה (multiple sclerosis): תאי T קושרים אנטיגנים המצויים על תאי העצב**. המחלה מתבטאת בשיבוש הראייה, בשיתוקים חולפים, ולעתים בנזקים עצביים הגורמים לנכות קשה ואף למוות.

התגובות האוטואימוניות ספציפיות לאנטיגנים עצמיים, והן פועלות בשתי זרועות -הזרוע ההומורלית והזרוע התאית – בדומה לפעילות של תגובות חיסוניות נגד אנטיגנים זרים. לעובדה זאת משמעות טיפולית חשובה, כפי שתיווכח בהמשך.

** תאי העצב – האנטיגן במקרה זה הוא חלבון בסיסי המצוי בשכבות המיילין, העוטפות את תאי העצב.