כיצד קורה שאנשים מסוימים נעשים רגישים לחומרים מסוימים? מסתבר שרגישות זאת נרכשת לאחר מגע ראשון עם אלרגן כתוצאה מהתמיינות של תאי B לתאים מייצרי נוגדנים ממחלקת IgE. נוגדנים ממחלקה זאת שונים מנוגדנים ממחלקות אחרות בכך שהם נקשרים דרך Fc שלהם לקולטן ספציפי המצוי בקרום התא של תאי פטם ותאים בזופיליים. ריכוז ה- IgE בסרום של אנשים לא אלרגיים זעומה בהשוואה לריכוז זה בסרום של אנשים אלרגיים. ואכן עובדה זאת משמשת לאבחנה של אלרגיה, גם אם גורם האלרגיה (האלרגן) אינו ידוע. רוב ה- IgE בגוף קשור לתאי פטם.

השלב שבו נוצרים נוגדנים ממחלקת IgE בתגובה לאלרגן ונקשרים לתאי פטם או לתאים בזופילייים נקרא שלב הריגוש, והוא מתואר באופן סכמטי באיור 9.1:

איור 9.1: תיאור סכמטי של תהליך הריגוש כתוצאה מחשיפה ראשונה לאלרגן.

שים לב: אלרגן, בדומה לכל אנטיגן מסיס, מפעיל תאי B בעזרת ציטוקינים לתהליך של ריבוי והתמיינות. אלא שבמקרה של התפתחות רגישות לאלרגן הנוגדנים הנוצרים הם מחלקת IgE. נוגדנים אלה קשורים לתא פטם דרך קטע Fc, אולם קטעי ה- Fab שלהם "דרוכים" לקשור אלרגן, אם תחול חשיפה חוזרת לאלרגן הספציפי.
לפניך צילום של תאים בזופיליים במיקרוסקופ אלקטרונים סורק. התאים נראים בשתי צורות: עם בליטות דמויות מקלות ועם בליטות דמויות מפרשים. אלה האחרונים הם תאים שהופעלו על ידי אלרגן. לא ברור מה הקשר בין השינוי המורפולוגי החל עם הפעלתם של תאים אלה לבין התפקוד הביולוגי שלהם.

איור 9.2: צילום של תאי פטם במיקרוסקופ אלקטרונים סורק (SEM) .באדיבותם של פרופ' י' פכט, מכון ויצמן למדע, רחובות, וד"ר ,D. M. Phillips
אוניברסיטת Rockefeller, ארצות הברית.

כתוצאה מקשירת האלרגן ל- IgE שעל קרום התא של תאי הפטם או התאים הבזופיליים מופעל תהליך שבו גרנולות שבתוך התאים מגיעות לפני התא ומשחררות את תכולתן אל מחוץ לתא. תהליך זה מכונה דה-גרנולציה. הגרנולות מכילות בעיקר חומר המכונה היסטמין. ועוד מפריש התא חומרים נוספים, ואלה, יחד עם ההיסטמין, גורמים: להגברת החדירות של כלי דם ולהרחבתם (כתוצאה מכך לאדמומיות מקומית, לבצקת, לירידה בלחץ הדם); לגירוי קצות העצבים; להתכווצות של דרכי הנשימה ולהפרשה של ליחה בדרכי הנשימה (כתוצאה מכך לקוצר נשימה).

תסמיני האלרגיה נובעים, אם כן, מתוצרי ההפרשה של חומרים מתאי הפטם ומהתאים הבזופיליים. עצמת התגובה האלרגית גדלה מאחר שתאי הפטם, בדומה לתא T, מפרישים ציטוקנים (בעיקר -IL), ואלה מפעילים תאי B להתמיינות ולהפרשה של IgE נוסף, וכן הלאה.

כל התהליכים הנזכרים לעיל מתוארים באופן סכמטי באיור 9.3:

איור 9.3: תיאור סכמטי של שלבים עיקריים בתגובת אלרגיה הנובעת מייצור של נוגדנים ממחלקת IgE.
1. נוגדנים ממחלקת IgE נקשרים לתא פטם (שלב הריגוש).
2. הפעלת תא פטם: בחשיפה חוזרת לאלרגן הספציפי האלרגן
נקשר לקטעי Fab של ה- IgE, ומפעיל שרשרת אירועים, שבסופה מופרשים מהתא חומרים הגורמים לתסמיני האלרגיה – היסטמין וחומרים אחרים.
3. האלרגן ו- 4-LI שהופרש מתא הפטם מפעילים תאי B. תאי הפלזמה שמתמיינים מתאי ה- B מפרישים IgE.

מוזר שנוגדנים ממחלקת IgE נשמרו במהלך האבולוציה, אף שהם גורמים למחלות שלעתים מסתיימות במוות. יכול להיות שהדבר קשור בעובדה שרמת ה- IgE עולה בזיהומים טפיליים ושה- IgE מגן מפני גורמים מזהמים אלה. מאחר שזיהומים טפיליים היו שכיחים במשך האבולוציה נתנו אולי נוגדנים אלה יתרון של הישרדות.