תגובת חיסון מתבצעת על ידי תאים מסוגים שונים*[1], ולא תתבצע בלי פעולת גומלין ביניהם. פעולת גומלין זאת יוצאת לפועל בשתי דרכים:
א. מגע ישיר בין התאים (כמו מגע בין מקרופג לתא*[2] TH).
ב. באמצעות חלבונים המופרשים מתא מסוג אחד ומפעילים או מדכאים את הפעילות של תאים מסוג אחר או של תאים מאותו סוג (*[3]כמו ציטוקינים המופרשים מתאי TH ומפעילים תאי B ותאי T).

בניסוי שנערך ב- 1965 על ידי דב פלוזניק ולאו זקס ממכון ויצמן למדע נזרעו תאים עובריים על מצע גידול מוצק (אגר). עוד קודם לכן היה ידוע כי תאים עובריים נחוצים לשם גידול של תאי טחול בתרבית. החידוש בניסוי זה היה, שהתאים העובריים כוסו בשכבת אגר נוספת ומעליה נזרעו תאי הטחול. בצורה זאת מנעו מגע ישיר בין שני סוגי התאים, אך אפשרו דיפוזיה של חומרים ביניהם. ואמנם, מושבות של תאים מהטחול הצליחו לגדול. מכאן נובע, שחומרים המופרשים מהתאים העובריים השפיעו על הגידול של תאי הטחול.

באמצע שנות השבעים עמלו חוקרים למצוא דרך לגדל תאי T של אדם בתרבית למשך זמן רב. גידול זה היה נחוץ הן למחקר האימונולוגי, שניסה באותה תקופה לפענח את דרך פעולתם של תאי T, והן למחקר הווירולוגי, שניסה לגדל נגיפים גורמי סרטן, הגדלים באופן סלקטיבי בתאי T. באותה תקופה לא ניתן היה לגדל בתרבית תאי T שלא בנוכחות אנטיגן, אלא ימים ספורים בלבד. במסגרת מחקרים אלה נעשה הניסוי שלהלן על ידי ד' מורגן .D),
(Morgan פ' ראשטי (F. Ruscetti) ור' גלו (G. Gallo): לויקוציטים (תאי דם לבנים) מאדם הודגרו בתרבית נוזלית עם חומר מיטוגני (גורם מיטוזות) לתאי T. מצע הגידול של תרבית זאת (הנוזל שבו גדלו התאים, ולא התאים עצמם) הוסף ללויקוציטים אחרים. בתגובה לכך גדלו והתרבו באופן סלקטיבי תאי T במשך למעלה משנה, ואילו יתר סוגי הלויקוציטים מתו. מכאן הוסק, שמצע הגידול הזה מכיל כנראה "[4]*גורם גידול לתאי T". מאוחר יותר בודד גורם גידול זה. שים לב כי בניסוי זה, בדומה לניסוי שנערך ב- 1965, גורם הגידול מופרש מאוכלוסיה אחת של תאים ומפעיל אוכלוסיה אחרת של תאים. גורם כזה, כידוע לך, נקרא כיום ציטוקין*[5].

ציטוקינים שמופרשים מלויקוציטים, ומשפיעים על תפקודם של הלויקוציטים המפרישים אותם או של לויקוציטים אחרים, מכונים בדרך כלל אינטרלויקינים, ובקיצור IL. "גורם הגידול לתאי T" הוא אחד מהאינטרלויקינים החשובים בתגובה החיסונית, והוא כונה -IL. (המונח -IL ניתן לציטוקין המופרש ממקרופגים.) לפניך טבלה המציגה את הפעילות העיקרית של מספר אינטרלויקינים:

 

טבלה 8.1: רשימה חלקית של ציטוקינים המופרשים על ידי תאי TH בתגובה לקישור אנטיגן. 

האינטרלויקין	הפעילות העיקרית
IL-2	התרבות של תאי T,ובמידה קטנה יותר של תאי B.
אינטרפרון g	מפעיל מקרופגים. מגרה למעבר מייצור נוגדנים ממחלקה אחת לייצור נוגדנים ממחלקות אחרות. מעלה את הכמות של מולקולות MHC מסוג I ומסוג II המוצגות על קרום התא של תאים שונים. פעילותו מנוגדת לפעילות של -IL, לגבי ייצור IgE.
IL-4	מפעיל תאי B לריבוי. מפעיל תאי B למעבר מייצור נוגדנים ממחלקת IgM, לייצור נוגדנים ממחלקות IgE ו- IgG. מפעיל תאי פטם.
IL-6	מפעיל תאי פלזמה*[6] להפרשת נוגדנים. מגביר [7]*התמיינות של תאי TC ומונוציטים.

כפי שניתן לראות בטבלה 8.1 אינטרלויקין מסוים מסוגל לבצע מספר פעולות, ותגובה מסוימת יכולה להתקבל מפעילות של יותר מאינטרלויקין אחד. ידועים אינטרלויקינים רבים, ובוודאי יתגלו נוספים. בפרק זה נדון בעיקר ב- IL.

תחלופה נגישה לשאלות

---

[1] תאים מסוגים שונים- באיור הסכמטי שלפניך מתוארים באופן סכמטי פעולות גומלין בין תאים שונים במערכת החיסון:

ערוך רשימה של שמות התאים המשתתפים בתהליך ההפעלה של תגובה חיסונית נגד אנטיגן.

[2] באיור שלפניך מתואר מקרופג שמציג פפטיד אנטיגני לתא TH , וכתוצאה מכך תא TH הופך לתא המיצר ציטוקינים וקולטן לציטוקונים הללו.

[3] באיור הסכמטי שלפניך מתואר תהליך ההפעלה של שתי זרועות הפעולה של מערכת החיסון (ההומורלית והתאית) על ידי ציטוקינים שהופרשו מתאי TH ועל ידי האנטיגן הספציפי.

[4] גורם גידול לתאי T- החומר המיטוגני לכשעצמו לא הספיק כדי לשמר תאי T בתרבית למשך זמן רב.

[5] ציטוקין- מיוונית: cyto פירושו תא; kine מהמילה kinesis, שפירושה תנועה/הנעה.

[6]  מפעיל תאי פלזמה-

[7] התמיינות של תאי TC-