כבר למדנו, שבדרך כלל מערכת החיסון מגיבה רק נגד אנטיגנים זרים וסבילה לאנטיגנים עצמיים. הסברנו את התופעה בשני מנגנונים:

1. במצבים נורמליים נהרסים שבטי הלימפוציטים הנושאים קולטנים לאנטיגנים עצמיים;
2. פעילותם של לימפוציטים עם קולטנים לאנטיגנים עצמיים מדוכאת. שיבוש במנגנונים אלה יכול לגרום לתגובה אוטואימונית. תגובות אוטואימוניות נמשכות זמן רב, הן מובילות להרס הדרגתי ברקמה ולעתים עלולות להתפתח למחלות אוטואימוניות. הן גורמים תורשתיים (במיוחד הגנים המקדדים לחלבוני MHC) והן גורמים סביבתיים חשובים בהתפתחות של מחלות אלה.

בפרק זה נסקור מספר מחלות אוטואימוניות, נבדוק מה המנגנון שיכול לגרום להפעלת תגובה נגד אנטיגנים עצמיים, ונצביע על אפשרויות טיפול המתבססות על מידע מתקדם באימונולוגיה**.

** לקריאה נוספת: י' שיינפלד, "גול עצמי", גליליאו, גיליון 8 (1995), עמ' 18-23