היסטוריה ולמידה במדע

תהליכי למידה ותהליכים מדעיים

האם "חיטוט" בהיסטוריה של המדע מועיל לתהליכי למידה של מדע? אולי עדיף ללמוד מדע באופן "תכליתי" – רק את הידע המעודכן, ולהשאיר את העיסוק באופן שבו התגלגלו הדברים עד כה לאלה שזה עניינם. אם יש לקחים ראוּיים מן ההיסטוריה של המדע, האם מדובר בלקחים למורה או לתלמיד? נציג כאן, בקצרה, כמה מן הסיבות שמובאות על ידי אלה שמוצאים שימוש בהיסטוריה של הפיזיקה במסגרת למידת הפיזיקה.

הגברת המוטיווציה של הלומד: למיתוסים ולגיבורים יש יכולת הנעה. פולקלור מדעי ("יצחק ניוטון הקטן והתפוח", "פרדיי – הנער העני שעלה בכוחות עצמו", "ארכימדס והחייל האכזר" וכיו"ב) שימש במקומות רבים כמוקד משיכה שסביבו "נמכר" המדע. "הסיפור האנושי שמאחרי המדע" מעורר סקרנות. לא רק בהצלחתם יש לגיבורים הללו תפקיד, גם כאשר הם כושלים פה ושם הם מיטיבים עם הלומד. מתברר שגם הם אנושיים, וטעויות אינן נחלתו של הלומד בלבד. יש תקווה.

איך נעשה מדע? חלק מן הידע המדעי הוא האופן שבו נעשה מדע. את זה אפשר ללמוד מן הדוגמאות המצליחות ביותר שהתרחשו בפועל, ולבחון במה היו התהליכים הללו "מדעיים" וכיצד הם שונים מקווי מחשבה אחרים.

מהו מדע לגיטימי? פעמים קורה שתלמיד יוצא משיעור המדע בתפישה דוגמטית למדי באשר לשאלה מהי פעילות מדעית "כשרה" – הרבה מעבר למה שקורה בפועל בפעילות המדעית. פעמים קורה ההפך והתלמיד יוצא בתחושה שכמעט כל מה שיעשה הוא "כשר". לעיתים המורה מנסח כללים של פעילות לגיטימית במדע – לאו דווקא כאלה שגדולי המלומדים יעמו בהם. במקום לנסח דוֹגמות, ראוי לבחון כיצד פעלו מלומדים, וכיצד התנסחו בעניין זה.

הגיווּן שבפעילות המדעית: האם יש "שיטה מדעית"? האם יש דרך יעילה מסוּימת לעשות מדע? אפשר לדבר על כך, אך הדרך הטובה ביותר להכיר את הדרכים המקובלות במדע היא הכרות עם מה שאכן קרה בפועל. מתברר שאכן יש דרכים שונות ופילוסופיות שונות.

התוקף של המדע: גם כאן קורה לפעמים שתלמיד יוצא בתחושה שלמדע יש תוקף מוחלט. מצד שני קיים גם הסיכון שהתלמיד יגיע למסקנה ש"מדע מדוּיק" הוא סוג של מיתוס. הדרך הטובה ביותר להכיר את עוצמתו של המדע מחד גיסא, ואת האפשרות שמה שנראה כיום כוודאות עשוי להיות מוחלף בעתיד מאידך גיסא, היא להתבונן באופן שבו התפתחו הדברים בעבר.

המדע הוא חלק מכלל התרבות האנושית: יש תלמידים, ויש מורים, שמעדיפים לעסוק במדע באופן "בדלני". נוח להם "לברוח" בשיעורי המדע מעול התרבות האנושית הכוללת, והם ממדרים את העיסוק במדע. דא עקא, מדע הוא חלק מן התרבות האנושית, ולעיתים אין להבינו מבלי להבין את ההקשר. ובכלל, יש לברך על כל הזדמנות לקשור בין הדברים.

הבטים אתיים: לכל פעילות אנושית יש השלכות אתיות. יש להיות מודעים לכך, ולהיות מוכנים לזהות היבטים כאלה בכל מקרה. הדרך הטובה ביותר אינה בתרגולים תיאורטיים, אלא בבבחינת אירועים שאכן התרחשו.

בירור בעיות פיזיקליות ודידקטיות: לא פעם עומד המורה בפני שאלות הקשורות להבנה המדוּיקת של מצב או עיקרון מסוּים. לעיתים הוא תוהה מהי הדרך להציג את הדברים בפני הלומד. במקרה כזה מתברר, לא פעם, כי כדאי "לחזור למקורות", ולראות כיצד התמודדו הראשונים עם הדברים. יש בראשוניות שלהם משהו דומה לראשוניות של הפגישה של הלומד עם הדברים.

האבולוציה של רעיונות מדעיים: כאשר בוחנים כיצד התפתחו רעיונות ומה היו חבלי הלידה שלהם, מבינים כי תהליכים אלה מצריכים בשלות והבשלה. מכאן אפשר ללמוד גזירה שווה על תהליכי הלמידה. אין לצפות מן התלמיד ללמידה "אינסטנט". גם למידה מצריכה בשלות והבשלה, ואינה מתרחשת אם המורה אינו יוצר תנאים שיאפשרו אותה.