אודות מילון המונחים: מטרת המילון הינה לתת גישה מהירה להגדרות של מונחים שניתקלת בהם במהלך העיון בפרקים השונים.

הקש על האות הראשונה של המונח אותו אתה מבקש לבאר.

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

אברים לימפואידיים היקפיים:

אברים אלה מכילים לימפוציטים ותאים מציגי אנטיגן. באברים אלה נלכדים האנטיגנים
המגיעים אליהם בזרם הדם והלימפה, ובהם מתרחשת התגובה בין האנטיגן ללימפוציטים
הספציפיים. האברים הלימפואידיים ההיקפיים העיקריים באדם הם קשרי הלימפה
והטחול. באיור שלפניך מוצגים האברים הלימפואידיים ומיקומם בגוף.

אברים לימפואידיים מרכזיים:

באברים אלה מתרבים ומתמיינים תאי מוצא של לימפוציטים. בסופה של התמיינות זאת
נוצרים לימפוציטים, המכירים באופן ספציפי אנטיגנים שונים עוד בטרם חדרו אנטיגנים
אלה לגוף. האברים הלימפואידיים המרכזיים באדם בוגר הם מח העצם והתימוס.

אימונוגלובולינים:

האימונוגלובולינים כוללים הן את הנוגדנים המצויים בסרום ובנוזלי גוף אחרים והן את
מולקולות הקולטן לאנטיגן שנמצאות על קרום התא של תאי B. ראה ביתר פירוט "נוגדנים".

אימונוגניות:

יכולתו של חומר להפעיל את מערכת החיסון ולגרום ליצירת תגובה חיסונית ספציפית נגדו.

אינטרלויקינים:

ציטוקינים המופרשים מתאי דם לבנים המשפיעים על ריבוי והתמיינות של תאים.
לדוגמה, ציטוקינים המופרשים מתא TH מופעל נקשרים לקולטנים ספציפיים להם,
המצויים בקרום תא של תאים אחרים, ובתגובה לכך התאים עוברים תהליך של ריבוי
והתמיינות. באיור הסכמטי שלפניך מוצגת הפעלה של תא Tc ותאי B על ידי אנטיגן
וציטוקינים שהופרשו מתא TH מופעל:

אלרגיה:

תגובה הרסנית של מערכת החיסון נגד אנטיגנים שהם לרוב בלתי אלימים. חשיפה
ראשונה לאלרגן עושה את הפרט רגיש לאותו אלרגן. בחשיפה נשנית נגרמת התגובה
ההרסנית. תהליכים אלה מתוארים באופן סכמטי באיור שלפנינו:

אלרגן:

אנטיגן שגורם לאלרגיה.

אנטיגן:

חומר שכנגדו יכולה להיווצר תגובה חיסונית ספציפית. חיידקים, נגיפים, מקרומולקולות
זרות, תאים סרטניים ותאים של שתל זר הם דוגמאות לאנטיגנים.

אנטיגן כרוך בסרטן:

אנטיגן המצוי בקרום התא של תאים סרטניים בכמות גבוהה יותר מאשר בקרום התא של
תאים נורמליים, או המצוי בתאים נורמליים רק בתקופה העוברית.

אנטיגן ספציפי לסרטן:

אנטיגן המצוי בתאים סרטניים ואינו מצוי כלל בתאים נורמליים.

דטרמיננטה אנטיגנית:

חלק ממולקולת האנטיגן אשר אליו נקשר נוגדן ספציפי לאנטיגן זה. המודל שלפניך מתאר
מבנה תלת-ממדי של מולקולת חלבון הנקראת ליזוזים (מסומן בספרה 1). במודל זה
מודגשות שלוש דטרמיננטות אנטיגניות (הן מסומנות בספרות -2). שים לב, הן
ממוקמות על שטח הפנים של מולקולת האנטיגן ומהוות חלק קטן מכלל המולקולה.

הפטן:

מולקולה שאיננה אימונוגנית, אך בהיותה קשורה לנשא חלבוני תיווצר נגדה תגובה
חיסונית ספציפית. לדוגמה, באיור שלפניך, דיניטרופנול כשלעצמו (DNP)איננו
אימונוגני, אך כאשר הוא קשור לנשא אימונוגני (הנשא החלבוני) הוא מעורר ייצור
נוגדנים ספציפיים נגדו.

הצגת אנטיגן:

תהליך שבו פפטיד אנטיגני נצמד למולקולת MHC, והתצמיד נחשף על פני קרום התא של
תאים מציגי אנטיגן. תא T מזהה אנטיגן רק אם הוא מוצג בדרך זאת. באיורים שלפניך
מתוארת הצגה של פפטיד אנטיגני לתא TC (איור עליון) ולתא TH (איור תחתון).

הצמתה:

תגובה שבה מוצמדים תאים אלה לאלה באמצעות נוגדנים הספציפיים לתאים אלו, וכתוצאה מכך נוצרים צברים.

השקעה:

תגובה בין אנטיגנים ונוגדנים מסיסים שבה נוצר משקע.

התמיינות:

לדוגמה, תא מוצא לתא B הופך לתא B עם קולטן לאנטיגן (מעבר ממצב 1 למצב 2 באיור תהליך שבו תא עובר שינוי, וכתוצאה מכך תכונה מסוימת יוצאת מהכוח אל הפועל.
שלפניך). כאשר תא B קושר אנטיגן (מצב 3), הוא עובר שלב נוסף בהתמיינות, והופך לתא פלזמה (מעבר ממצב 3 למצב 4).

זן טהור:

זן המתקבל על ידי הכלאות חוזרות ונשנות של צאצאים במשך מספר דורות והפעלת
תהליך סלקציה, שבסופו כל הצאצאים זהים לחלוטין מבחינה גנטית (פרט לכרומוזומים x ו- y).

חיסון מונע:

חיסון שתכליתו להקנות לאדם (או לבעל חיים) הגנה מפני מחלה. חיסון מונע מתקבל
בתגובה להזרקה של אנטיגן ספציפי. חיסון זה מכונה חיסון פעיל. חיסון מונע מתקבל גם
כתוצאה מהזרקה של נוגדנים ספציפיים. חיסון כזה מכונה חיסון סביל.

חיסון סביל:

חיסון המתקבל על ידי נוגדנים או לימפוציטים המועברים מחיה מחוסנת לחיה בלתי מחוסנת.

חיסון פעיל:

חיסון הנרכש כתוצאה מהזרקה של אנטיגן לגופו של אדם או בעל חיים. חיסון זה מפעיל
את מערכת החיסון, ומקנה זיכרון חיסוני ספציפי. באיור שלפניך מוצג באופן סכמטי העיקרון שעליו מבוסס חיסון פעיל:

חלבוני MHC:

חלבונים המצויים בקרום התא ומעורבים בתהליכים של הצגת אנטיגן לתאי T:
חלבוני MHC מסוג I מציגים אנטיגנים לתאי TC, ואילו חלבוני NHC מסוג II מציגים אנטיגנים לתאי TH.
לפניך איור סכמטי של המולקולות המעורבות בהצגת אנטיגן לתאי T:

לויקמיה:

גידול סרטני של תאי דם לבנים.

לימפומה:

גידול סרטני של לימפוציטים.

מחלה אוטואימונית:

מחלה שבה הגוף מגיב בתגובה חיסונית (הומורלית או תאית) נגד עצמו. כתוצאה מתגובה זאת חלה פגיעה חמורה ביכולתו של הגוף לתפקד כנדרש.

מיילומה:

גידול סרטני של תאי פלזמה. כל התאים בגידול התפתחו מתא מוצא משותף. גידול זה מייצר אימונוגלובולינים הומוגניים (זהים במבנה) בכמות גדולה.

מערכת המשלים:

מספר חלבונים הנקשרים לתצמידים של אנטיגן/נוגדן. כאשר האנטיגן שבתצמיד מצוי על גבי תאים, מערכת המשלים גורמת להמסת התאים.
למערכת המשלים תפקיד חשוב גם במנגנון החיסון הבלתי הספציפי.

מקרופגים:

תאים בולעניים גדולים יחסית (קוטרם mm -25). פעילותם חשובה הן במערך ההגנה הבלתי ספציפי והן במערכת החיסון. תאים אלה מבצעים פגוציטוזה, מעבדים אנטיגן
ומציגים אותו לתאי TH. כמו כן הם מפרישים ציטוקינים, ואלה מפעילים או מדכאים פעילות של תאים נוספים. באיור שלפניך ניתן לראות צילום תא מקרופג של עכבר מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים סורק.
באדיבות ד"ר ש' קבילי, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

נוגדן (אימונוגלובולין):

חלבון הנוצר בתגובה לפלישת אנטיגן (כמו רעלן) והמתקשר אתו באופן ספציפי.
התקשרות זאת:
א. מנטרלת את פעילות האנטיגן, כמודגם באיור שלפניך:

ב. מפעילה מערכות אחרות הגורמות להרס האנטיגן. באיור הסכמטי שלהלן מולקולת נוגדן ממחלקת IgG שקשורה לאנטיגן מפעילה תא בולען (מקרופג):

מולקולת נוגדן כוללת ארבע שרשרות פוליפפטידיות; שתיים ארוכות זהות המכונות שרשרות כבדות (heavy chains, ובקיצור H) ושתיים קצרות המכונות שרשרות קלות (light chains, ובקיצור L), גם הן זהות. שרשרות אלה קשורות זו לזו על-ידי קשרי דו- גפרית, כמודגם באיור הסכמטי שלפניך:

למולקולת הנוגדן יש שני אתרי קישור לאנטיגן, והם מצויים בשני הקצוות האמיניים של המולקולה, כל אחד מהם בין שתי השרשרות (הקלה והכבדה); לכן הנוגדן הוא דו ערכי.
מולקולת הנוגדן מכילה שני אזורים: אזור משתנה (מסומן באות V), ואזור קבוע (מסומן באות *C). רצף החומצות האמיניות שבאזור המשתנה (בשתי השרשרות) שונה מנוגדן לנוגדן, ושונות זו היא המקנה את הספציפיות של הנוגדן לאנטיגן; זהו התפקוד הראשוני של הנוגדן. התפקוד השניוני של הנוגדן קשור באזור הקבוע של המולקולה. באזור זה רצף החומצות האמיניות שבשרשרת הקלה זהה (כמעט) בכל הנוגדנים. ואילו רצף החומצות האמיניות שבשרשרת הכבדה משתנה ממחלקה למחלקה. האוכלוסייה הרבגונית של הנוגדנים (כ- 108 סוגים!) נחלקת בסך הכל לחמש מחלקות, הנבדלות זו מזו באזור הקבוע של השרשרת הכבדה. המחלקות השונות נקראות IgM ,IgG ,IgE ,IgD ,IgA ולכל אחת מהן יש תכונות אופייניות, כמודגם באיור שלפניך:

נוגדנים חד-שבטיים (מונוקלונליים) בעלי ספציפיות מכוונת:

תאוריית ברירת השבטים קובעת, שכל לימפוציט B או T ספציפי לאנטיגן אחד ויחיד.
מקנים לתא פלזמה נורמלי (תא מפריש נוגדנים בעלי ספציפיות מכוונת) את היכולת להתרבות בלי הרף על ידי הכלאתו עם תא סרטני. יכולת זו אינה קיימת בתא פלזמה נורמלי. תא פלזמה חי ימים ספורים בלבד. לעומת זאת תא סרטני ממשיך להתקיים על ידי התחלקות בלתי מוגבלת; ועם זה אין הוא מייצר בדרך כלל נוגדנים ספציפיים לאנטיגן. על ידי הכלאת שני תאים אלה מתקבל צאצא בן כלאיים (היבריד), ששתי התכונות כאחת משולבות בו. מהתא המוכלא (היברידומה) מתקבל שבט, וזה מייצר נוגדנים זהים שהמבנה שלהם נשמר במשך דורות רבים. נוגדנים אלה נקראים נוגדנים חד-שבטיים (נוגדנים מונוקלונליים). באיור שלפניך מתוארת באופן סכמטי שיטה להכנת נוגדנים מונוקלונליים:

שיטה להכנת נוגדנים מונוקלונליים: מחסנים עכבר באנטיגן A בהזרקות חוזרות ונשנות. חיסון כזה מפעיל תאי B ספציפיים לאנטיגן A, והללו מתרבים ומתמיינים לתאי פלזמה המפרישים נוגדנים ספציפיים לאנטיגן A ולתאי זיכרון. תאי הפלזמה שמופרדים מהטחול של העכברים המחוסנים מוכלאים עם תאים סרטניים בנוכחות *PEG. התאים המוכלאים גדלים ומתרבים במדיום בררני .*חלק מצאצאיהם בני הכלאיים מפרישים נוגדנים ספציפיים לאנטיגן A (כמו תאי הפלזמה), מתחלקים ומתרבים (כמו התאים הסרטניים). חלק זה נבחר ועובר שיבוט. מגדלים שבט של תאי היברידומה בתנאי מעבדה, ומאפשרים לתאים הללו לייצר כמות גדולה של נוגדנים מונוקלונליים. מאחר שמקורו של כל אחד מתאי ההיברידומה בתא מוצא אחד, כל שורת התאים בהיברידומה שומרת על ספציפיות אחת.

סבילות חיסונית:

מצב שבו מערכת החיסון אינה מגיבה באופן ספציפי נגד אנטיגן מסוים. מערכת החיסון מגלה סבילות חיסונית כלפי אנטיגנים עצמיים ואף נגד אנטיגנים זרים בתנאים מסוימים (לדוגמה, אנטיגנים המגיעים לתימוס בתקופה העוברית).

סרום:

נוזל המכיל את כל מרכיבי הפלזמה (נוזל הדם), למעט חלבונים הקשורים בקרישת דם.

עיבוד אנטיגן:

תהליך שבו אנטיגן מתפרק לפפטידים היכולים להיקשר למולקולות MHC ולהיות מוצגים לתאי T. לדוגמה, באיור שלפנינו מתוארים באופן סכמטי חלבוני נגיף שסונתזו על ידי תא מודבק בנגיף ועברו פירוק אנזימטי לפפטידים. פפטידים אלה מוחדרים לתוך הרשת התוך-פלזמטית ונקשרים למולקולת MHC מסוג I (הבנויה משתי שרשרות חלבוניות). התצמיד שנוצר עובר לקרום תא המטרה (בשלבים המסומנים בספרות -2) ומוצג על פני קרום התא:

פגוציטוזה:

תהליך שבו תאים בולעים תאים אחרים או חלקיקי תאים או מיקרואורגניזמים. רק תאים מסוימים בגוף מסוגלים לבצע פגוציטוזה: נויטרופילים, מונוציטים ומקרופגים. תהליך הפגוציטוזה מורכב ממספר שלבים. רצף השלבים מתואר באופן סכמטי באיור שלפניך:

ציטוקינים:

חלבונים המופרשים מתאים מסוימים, ונקשרים לקולטנים ספציפיים בקרום התא של תאים אחרים או של אותם תאים ומשפיעים על הריבוי וההתמיינות של תאים אלה.
ציטוקינים המופרשים מתאי דם לבנים נקראים אינטרלויקינים. באיור שלפניך מתוארת פעילותם של מספר ציטוקינים המופרשים על ידי לימפוציטים ומקרופגים בתגובה לגירוי אנטיגני.

קולטן לאנטיגן על תא B:

אימונוגלובולין המצוי בקרום התא של תא B וקושר באופן ספציפי אנטיגן. לפניך תיאור סכמטי של תא B הקושר אנטיגן וציטוקינים ובתגובה לכך מתמיין לתא מפריש נוגדנים (המכונה תא פלזמה).

קולטן T לאנטיגן:

חלבון המצוי בקרום התא של תא T וקושר פפטיד אנטיגני הצמוד למולקולת MHC (מסוג I או מסוג II). באיור שלפניך מתוארת הפעלה של תאי T בתגובה לקישור אנטיגן וציטוקינים.

קולטן ל- Fc של נוגדנים ממחלקת IgG:

חלבון המצוי בקרום התא של גרנולוציטים, מונוציטים/מקרופגים ולימפוציטים. קושר אתר מסוים בקטע Fc של נוגדנים ממחלקת IgG.

קולטן ל- Fc של נוגדנים ממחלקת IgE:

חלבון המצוי בקרום התא של תאי פטם ותאים בזופיליים. קושר אתר מסוים בקטע Fc של נוגדנים ממחלקת IgE. כתוצאה מקישור זה הפרט נהיה רגיש לאלרגן. תהליך הריגוש כתוצאה מחשיפה ראשונה לאלרגן מתואר באופן סכמטי באיור שלפניך. שים לב, הנוגדנים קשורים לתא הפטם דרך קטע Fc, אולם קטעי ה- Fab שלהם "דרוכים" לקשור אלרגן, אם תחול חשיפה חוזרת לאלרגן הספציפי.

שבט לימפוציטים:

כלל הלימפוציטים שמקורם בתא אחד וששמרו על ספציפיות אחת. לפניך תיאור סכמטי של מגוון תאי B. כל לימפוציט מציג קולטן מסוג אחד על פני קרום התא. האנטיגן נקשר רק לתא המכיל קולטן המכיר אותו. הקישור מפעיל את התא, וזה בתגובה מתרבה ומתמיין, כמודגם באיור שלפניך: באיור מוצג העיקרון לגבי תאי B. גם תאי T עוברים תהליך של ברירת שבטים.

תא בולען:

תא הבולע גופיפים ומעכל אותם (מבצע פגוציטוזה). רק תאים מסוימים בגוף מסוגלים לבצע פגוציטוזה: מונוציטים, נויטרופילים ומקרופגים.

תא גזע המופויטי:

תאים בלתי ממוינים. חלק מתאי הגזע מתמיינים לתאי מוצא, והללו מתמיינים לסוגים שונים של תאי דם בעלי מבנה ותפקוד שונים. חלק אחר מתאי הגזע מתרבים ואינם מתמיינים, ועל ידי כך נשמר מאגר תאי הגזע.

תא מופעל:

תא שעובר שינוי, וכתוצאה מכך תכונה מסוימת שלו יוצאת מהכוח אל הפועל. לדוגמה, תא TC שהופעל על ידי תא מטרה הופך לתא המייצר ציטוקינים ופרפורינים והללו הורגים את תא המטרה, כמודגם באיור שלפניך:

תא פטם:

תא שמוצאו במח העצם, והוא מתמקם ברקמות שונות בגוף. התא מכיל גרנולות אשר בתוכן נאגרים חומרים שגורמים לתסמיני האלרגיה. בקרום התא של תאי פטם מצוי קולטן לקטע Fc של נוגדנים ממחלקת ה- IgE. בתמונה שלפניך תאי פטם שצולמו במיקרוסקופ אלקטרונים.

תאי B (לימפוציטים B)

תת-אוכלוסייה של לימפוציטים. מוצאם מתאי גזע במח העצם. בתגובה לקישור אנטיגן לקולטן ספציפי המצוי בקרום התא שלהם הם עוברים תהליך של ריבוי והתמיינות.
בסופו של תהליך זה מתקבלים תאי זיכרון ספציפיים לאנטיגן ותאי פלזמה. תאי פלזמה מייצרים נוגדנים, ואלה נקשרים לאנטיגן ומנטרלים את פעילותו. באיור שלפניך מוצג תהליך הפעלה של תא B והתגובה להפעלה.

תאי NK (לימפוציטים NK):

תת-אוכלוסייה של לימפוציטים. הם תוקפים והורסים תאים סרטניים ותאים המודבקים בנגיף. פעילותם איננה ספציפית, וכמותם איננה משתנה כתוצאה מגירוי אנטיגני.

תאי T (לימפוציטים T):

תת-אוכלוסייה של לימפוציטים. מוצאם מתאי גזע במח העצם שמסיימים את תהליך ההתמיינות בתימוס, כמודגם באיור שלפניך:
אוכלוסיית תאי T איננה אחידה, וניתן לחלק אותה לשתי קבוצות עיקריות: תאי TC ותאי TH.

תאי Tc (לימפוציטים Tc):

תאים אלה, שבקרום התא שלהם מצויות מולקולות CD8, מזהים פפטידים אנטיגניים הקשורים למולקולת MHC מסוג I. הפעלתם על ידי אנטיגן מובילה לתהליך שבסופו נהרסים תאי המטרה (כמו תא מודבק בנגיף, תא סרטני ותא של שתל זר). לפניך תמונה, שצולמה מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים חודר, של תא Tc ("התא הקטן") נקשר לתא מטרה ("התא הגדול") (מימין) והורס אותו (משמאל).

תאי TH (לימפוציטים TH):

תאים אלה, שבקרום התא שלהם מצויות מולקולות CD4, מזהים פפטידים אנטיגניים הקשורים למולקולת MHC מסוג II. הפעלתם על ידי אנטיגן מובילה לתהליך שבסופו מופרשים ציטוקינים. ציטוקינים אלה מפעילים תגובות חיסון הומורליות ותאיות.

תאי זיכרון:

צאצאים של תאי B או תאי T שקשרו אנטיגן ספציפי להם והופעלו. על קרום התא של תאי הזיכרון מצויים קולטנים ספציפיים לאנטיגן שגרם להפעלתם. בעקבות היתקלות חוזרת באנטיגן הספציפי הם יופעלו ויעברו תהליך של ריבוי והתמיינות. הם יכולים לחיות בגוף זמן רב.

תאי פלזמה:

צאצאים של תאי B שהופעלו על ידי אנטיגן. תאים אלה מייצרים נוגדנים ספציפיים לאנטיגן שהפעיל את תא ה- B (כלומר, נוגדנים בעלי ספציפיות מכוונת). תאי פלזמה חיים ימים ספורים בלבד.

תאים מציגי אנטיגן:

תאים שבהם האנטיגן עובר תהליך של עיבוד, שכתוצאה ממנו מתקבל פפטיד אנטיגני. הפפטיד האנטיגני מתקשר לחלבון MHC, יוצר תצמיד MHC/פפטיד אנטיגני, וזה מוחדר לקרום התא ומוצג לתאי T. ראה איור בעמ' 16.

תגובה צולבת:

קישור של נוגדן או תא T לאנטיגן אחר מזה שגרם להיווצרותם. לדוגמה, נוגדן ספציפי לנגיף אבעבועות הבקר נקשר לנגיף האבעבועות השחורות.

תגובות חיסון הומורליות:

תגובות חיסון המתבצעות על ידי תאי B באמצעות נוגדנים. הנוגדנים נקשרים לנגיפים, לטפילים ולרעלנים שמצויים בזרם הדם. כתוצאה מכך מנוטרלת יכולתם להיקשר לתאי מטרה בגוף. הנוגדנים נקשרים גם לחיידקים, וגורמים להגברת קצב סילוקם מהגוף באמצעות מקרופגים או באמצעות מערכת המשלים. ראה איורים בעמ' 11.

תגובות חיסון תאיות:

תגובות חיסון המתבצעות על ידי תאי T ומקרופגים. תגובות אלה פועלות בעיקר נגד פולשים המתקיימים ומתרבים בתוך תאי הגוף (כמו נגיפים), כמודגם באיור שלפניך:

תגובת חיסון ראשונית:

תגובת חיסון שמתפתחת לאחר חשיפה ראשונה לאנטיגן.

תגובת חיסון שניונית:

תגובת חיסון שמתפתחת כתוצאה מפגישה חוזרת עם אנטיגן. היא מאופיינת בזמן תגובה מהיר יותר ובעצמת תגובה חזקה יותר מאלה של תגובת חיסון ראשונית, כמודגם באיור שלפניך:

תרכיב חיסון:

גורם מחלה מוחלש או מומת או מרכיב כלשהו של גורם זה שניתן כדי להקנות חיסון בפני גורם המחלה האלים. האיור הסכמטי שלפניך מדגים את עקרון הפעולה של חיסון פעיל. בגוף המחוסן הפתוגן מנוטרל על ידי נוגדנים ספציפיים לתרכיב.