להלן, פירוט הסוגים העיקריים של כורי ביקוע גרעיניים בעולם:
- כור מים קלים בלחץ (PWR = Pressurized Light Water Reactor). בכור זה, מים זורמים דרך ליבת הכור עם האורניום, ומעבירים את החום הנוצר אל מחליף חום, המעביר את החום למים אחרים, ההופכים לקיטור, המניע טורבינות, המניעות גנרטורים. בכור גרעיני המקורר באמצעות מים, ניתן לראות בתמונה את הזהירה במים (בצבע כחול בהיר), סביב מוטות הדלק, כתוצאה מהתגובות הגרעיניות.
- כור מים רותחים (BWR = Boiling Water Reactor). בו עוברים המים ישירות לטורבינה, ללא צורך ביצירת קיטור ממים אחרים.
- PBMR = Pebbled Bed Modular Reactor – נמצא בשלבי בנייה בדרום אפריקה, על ידי חברת Eskom. הרעיון הוא לבנות מספר כורי ביקוע גרעיניים קטנים (כל אחד מהם מייצר 110 מגהוואט חשמל) באותו מתחם, כך ש 10 כורים ביחד נותנים 1100 מגהוואט חשמל. כול הכורים נשלטים מאותו חדר בקרה, ומשתמשים באותם אמצעי בטיחות. הדלק הגרעיני בכורים אלו הוא בצורת כדורים בגודל של כדור טניס (קוטר 60 מילימטר), ובכל כדור דלק יש כ 10,000 מיקרו-כדורים (קוטר של מעט פחות ממילימטר) של אורניום מועשר מעט, העטופים כל אחד בנפרד בחומר קרמי. הציפוי מיועד למנוע התכה של החומר, וכליאת הרדיואקטיביות בתוכו גם במקרה של תאונה בכור. בין המיקרו-כדורים נמצא גרפיט כחומר מאיט (Moderator). כדורי הדלק נעים בכור באופן מחזורי עקב פעולת הגרביטציה, כאשר אלו שיצאו מתחתית הערימה מוחזרים לראשה לאחר בדיקתם. בכל רגע נתון יש כ 40,000 כדורי דלק בכור. כל כדור עובר בדיקה לכמות החומר הפעיל בו, ברגע שהוא יוצא מתחתית הערימה. כל כדור עובר כ 10 מחזורים במערכת הכור, במשך מספר שבועות, עד שנגמר בו הדלק הפעיל. חומר הקירור הוא גז הליום במחזור סגור המועבר בלחץ בין כדורי הדלק. הגז מועבר לטורבינת גז במחזור ברייטון (Direct Brayton Cycle Gas Turbine). הכור מתוכנן כך שמתחתיו יישמרו כדורי הדלק המשומשים למשך 40 שנה בכספות באחסון יבש.
- כור גז בטמפרטורה גבוהה (HTGR = High Temperature Gas Reactor) –
- כור מים כבדים בלחץ (PWR = Pressurized Heavy Water Reactor). בכור זה, משתמשים לקירור במים המכילים דאוטריום במקום מימן.
