מהו גפ"מ?

גפ"ם הוא גז פחמימני מעובה, או בשמו המוכר יותר – גז בישול.

בארץ מופק הגפ"ם בתהליך זיקוק של נפט גולמי.

בבתי הזיקוק מתקבלים מוצרי נפט שונים, כמזוט, סולר, קירוסין, בנזין וגם גפ"ם.

הגפ"ם הוא הקל שבמוצרי הנפט, יש לו נקודת רתיחה נמוכה ובניגוד לכל הדלקים הנוזליים, הוא נמצא – בתנאים סטנדרטיים של לחץ וטמפרטורה – במצב צבירה גזי. הגפ"ם משמש במדינות רבות באירופה ובאמריקה כחומר בעירה חלופי לדלקים הנוזליים: הוא משמש כדלק הנעה למכוניות במקום הבנזין והסולר, בתעשייה הקלה והבינונית הוא משמש במקום הנפט והסולר ובתעשייה הכבדה במקום המזוט.

לגפ"ם יתרונות רבים גם בתחום האקולוגי, בנוסף למחירו האטרקטיבי. "מאחר שהגפ"ם נקי ממזהמים כמו גופרית ואפר, עירבובו עם האוויר יעיל, בעירתו מושלמת ותוצרי השריפה שלו אינם מזהמים את הסביבה".

יתרונותיו של הגז בולטים בעיקר בשימוש בו כדלק למכוניות, שכן השימוש בגפ"ם מאפשר התנעה קלה של המנוע גם בטמפרטורות נמוכות, ביצועים משופרים וירידה משמעותית בפליטת תחמוצות חנקן, פחמן חד חמצני ופחמן דו חמצני.

במדינות רבות באירופה בהן איטליה, צרפת והולנד, משמש הגפ"ם כדלק למכוניות פרטיות, ולא רק בתחבורה הציבורית. לאור כדאיות השימוש בגפ"ם ביצעו כבר חברות הגז הסבות לגז, מסולר וממזוט, עבור לקוחות רבים. חברת פזגז, למשל, מבצעת את הסבה בחינם ומספקת גם את הציוד הנדרש להסבה. התחומים שבהם בוצעו ההסבות לגז, עד כה, הם רבים ומגוונים. עד היום עברו מאות גופים גדולים לשימוש בגז, בעיקר בתחום החימום. בענף הבנייה, למשל, נעשה שימוש בגז בכל מערכות החימום. בענף המזון בוצעו הסבות במאפיות, קונדיטוריות ומפעלים למצות, במפעלים לייבוש פירות, בתי אריזה, מפעלי שימורים ובמפעלים לקליית קפה. בתחום השירותים בוצעו הסבות במכבסות, בבתי חולים ובמוסדות לימוד ופנימיות. בתעשיית המתכת בוצעה הסבה בתנורי התכה, במצבעות, בתחום הטיפולים התרמיים ובהליכי ציפוי המתכות.

כמו כן בוצעו הסבות בתעשיות הזכוכית והקרמיקה.

במקומות שבהם הייתה מודעות לחשיבות השימוש בגז, היה המעבר לגז מהיר יותר. "המעבר היה מהיר במיוחד גם במקומות שבהם היה זיהום אוויר כבד במיוחד. המנהלים גילו את יתרונותיו האקולוגיים של הגז וביצעו הסבה".

לגז יש עוד יתרון אקולוגי – בניגוד לדלקים ניגרים, הוא אינו מזהם מים.

הגז גם אינו תורם ל"אפקט החממה". הוא אינו מזהם משום בחינה שהיא את סביבתו הקרובה ובכל מקום שבו הוא מתחרה בדלקים אחרים ניגרים (אפילו לאחר תהליכי סינון ופילטריזציה), הוא "מנצח", כאשר נלקחת בחשבון איכות הסביבה".

עקרונית, יכול גז הגפ"ם להיכנס כתחליף בכל תעשייה שיש בה סולר.

"הגפ"ם אינו יכול להתחרות עם המזוט הכבד מאוד ועם הגז הטבעי". בין הגופים שמעדיפים גז, גם קיבוצים רבים, המשתמשים בגז בעיקר במרכזי החום שלהם.

"גם צה"ל, הממשלה, שירות בתי הסוהר וקופות חולים משתמשים בגז". חברות הגז הבינו, שכדי להמשיך את מהלך המעבר לשימוש בגז הן חייבות לצאת בקמפיין פרסומי שיקרא לתעשיינים להעדיף את הגז, הידידותי לסביבה, על המזוט והסולר. לשם כך אכן ייצא בקרוב קמפיין ברוח זו, שיסביר את יתרונותיו הרבים של הגז, בעיקר במישור הסביבתי.

טורבינות הגז מהוות אומנם חלק משמעותי מהיכולת המותקנת במערכת הייצור, אך בגלל עלות הייצור הגבוהה, הן מופעלות מעט שעות ולכן חלקן בסך כל ייצור החשמל וצריכת הדלקים הינו נמוך, ותרומתן למאזן הפליטות של מזהמים לאוויר אינו משמעותי.

טורבינות הגז שורפות סולר עם תכולת גופרית מירבית של 4.0%. פליטת תחמוצות החנקן שלהן היא גבוהה יחסית לתחנות כוח – 7.4 גר' קילוואט שעה. טורבינות הגז התעשייתיות החדשות, המוקמות החל משנת ,3991 תצויידנה במערכות לבקרת פליטת תחמוצות חנקן לרמה הנדרשת על פי תקן הפליטה האמריקני. פירוש הדבר הפחתה של כ – 6% בפליטת תחמוצות החנקן.

הפחתת תחמוצות החנקן מושגת על ידי הזרקת מים נטולי מלחים לתאי השריפה, בשיעור של כ – 05% מצריכת הדלק. כאן יש מקום להעיר שייצור מים נטולי מלחים באתרי טורבינות הגז יוצר בעיה של סילוק מי הפסולת.

טורבינות הגז התעשייתיות הגדולות מוקמות באופן שיאפשר בעתיד את ניצול החום האצור בגזי הפליטה (מחזור משולב). הוספת מיתקן לייצור קיטור וטורבינה עם מערכות העזר הדרושות, תאפשר להגדיל את הספק היחידות בכ – 05%, ללא תוספת דלק. הפיכת טורבינות הגז למחזור משולב כרוכה בהשקעה גבוהה והיא כדאית אם יחידות אלו יעבדו שעות רבות במשך השנה, דבר שאינו כלכלי במחיר הנוכחי של הסולר. אם יימצא דלק זול יותר מסולר, המתאים לשריפה בטורבינות הגז, הדבר עשוי לקדם את הפיתוח בנושא זה.

בזמן הקרוב אמורים משרדי התחבורה, האנרגיה והמשרד לאיכות הסביבה להקים ועדה שתבדוק את נושא הסבתם של כלי רכב ציבוריים המונעים על ידי סולר לכלי רכב המונעים באמצעות גז פחמימני מעובה (גפ"מ), המשמש בדרך כלל גז בישול. זה כבר עברו מפעלים ומתקנים ציבוריים למיניהם לשימוש בבעירה באמצעות גז, ואם תחליט הוועדה על שימוש בגפ"מ גם בכלי רכב ציבוריים, תהיה לכך השפעה רבה על זיהום האוויר בערים הגדולות בישראל, שחלק ניכר ממנו נגרם על ידי כלי רכב.

הגפ"מ הוא גז המופק בתהליך זיקוקו של הנפט הגולמי. במהלך הזיקוק מתקבלים מוצרים שונים, בהם מזוט, סולר ובנזין, והמוצר הראשון שמתקבל הוא הגפ"מ. בערים גדולות בעולם, בהן וינה, מדריד, ניו יורק ואמסטרדם, כבר משתמשים בגפ"מ כתחליף לסולר בכלי רכב ציבוריים. גם

כלי רכב פרטיים יכולים לנוע באמצעות גז, כאשר מכל הגז ממוקם בתא המטען, וניתן למלאו בתחנות מילוי הפועלות בתוך תחנות דלק.

אקולוגים וארגונים לשמירת הסביבה רואים בשימוש בגפ"מ ובגז טבעי שיפור לעומת השימוש בדלקים ניגרים, אולם הם מדגישים ששימוש זה צריך להיות שלב ביניים בדרך לשימוש באנרגיה נקייה לחלוטין – אנרגיה סולרית או גיאותרמית.

כיוון שכיום מיוצרות כמויות גדולות יותר של גפ"מ באמצעות הפצחנים הקטליטיים הפועלים בחיפה ובאשדוד, השימוש בגז זה באוטובוסים אפשרי גם בישראל.

"השימוש בגפ"מ יסייע להפחתת הפליטה של עשן שחור, וגם יפחית פליטה של גזים מזהמים כמו פחמן חד חמצני ותחמוצות חנקן".

בעוד נושא הנעת כלי רכב באמצעות גפ"מ עדיין לא הגיע לשלב מעשי, הולך ומתרחב השימוש שעושים בגז זה במפעלים בינוניים וקטנים, בבתי מלון, בקיבוצים, במרכזי ספורט ובמערכות חימום בענף הבנייה. על פי הנתונים של חברת פזגז בשלוש השנים האחרונות עברו כ – 005 גופים בתעשייה ובשירותים לשימוש בגז.

לבד מהקטנת זיהום האוויר הישיר יש לשימוש בגפ"מ יתרונות נוספים. שלא כמו דלקים ניגרים, הגפ"מ אינו מזהם את מי התהום. תכולת הגופרית הנמוכה שלו מונעת נזק למתקנים, הנוצר בדרך כלל עקב התחברות הגופרית לאדי מים. הגפ"מ מקטין את פליטת תחמוצות החנקן והפחמן החד חמצני שנוצרות בעת השימוש בדלקים נוזליים, בגלל שריפה לא אחידה וטמפרטורת להבה גדולה, או בגלל ערבוב לא מושלם בין אוויר לדלק.

מפעל מיפרומל בירושלים, המייצר פרופילים מאלומיניום גם לתעשיית הבנייה, הוא דוגמה אופיינית לשינוי המשמעותי שיכול לחולל השימוש בגפ"מ. אזור ארובת המפעל עדיין מכוסה בשרידי פיח שחור מן הימים שהמפעל השתמש במזוט ובסולר, אולם כיום הארובה אינה פולטת פיח והשמים מעל המפעל נקיים מחלקיקים ומעשן.

אנשי מיפרומל עושים שימוש בגפ"מ הנמצא במאגר תת קרקעי בתוך שטח המפעל. הגז נמצא במצב נוזלי, והוא מועבר למתקני איוד שמעבירים אותו למצב גזי. משם הוא עובר בצינורות למקומות שונים במפעל, והוא משמש, בין השאר, להפעלת תנורים, לקליית צבע ולהתכת פסולת.

בקבוצת שילר הגפ"מ משמש להפעלת מרכז הקיטור ומפעל הטקסטיל של הקיבוץ. מרכז הקיטור מספק את צורכי ההסקה, המטבח והמכבסה של הקיבוץ. המעבר לגפ"מ נעשה לאחר שחברי הקיבוץ גילו שכל מי שנמצא כמה שעות ליד מרכז הקיטור, שהופעל בעבר באמצעות מזוט, מתכסה פיח שחור. אף שהמעבר לגפ"מ היה מלווה בהוצאה כספית ניכרת, הוחלט לפני פחות משנה לבצעו.

 

לעמוד הקודם לחץ כאןלעמוד הבא לחץ כאן