אם נבדוק את הרגלי צריכת האנרגיה בעולם, נראה כי ברוב המדינות מבוססת הכלכלה על שימוש בדלק מחצבי (פוסילי).

כלכלת ארה"ב, למשל, שהיא אחד מצרכני הדלק העיקריים בעולם מבוססת על כך שכ – 39% מהאנרגיה שהיא מנצלת מקורה בדלק פוסילי שמחציתם הוא נפט.

מצורפים 3 קבצי טבלאות מעודכנים המכילים נתונים לגבי צריכת אנרגיה בארה"ב ובעולם:

1. טבלה 1 מתארת את צריכת האנרגיה הכוללת וצריכת האנרגיה הממוצעת לנפש בארה"ב במשך כל שנה משנת 1949 ועד שנת 2000.
2. טבלה 2 מתארת את צריכת האנרגיה הממוצעת לנפש, במשך כל שנה, במדינות שונות בעולם, משנת 1980 עד שנת 1999.
3. טבלה 3 מתארת את סך כל צריכת האנרגיה השנתית של מדינות שונות, בכל אחת מהשנים 1980 עד 1999.

טבלאות 2,3 מדגישות את חוסר האיזון בצריכת אנרגיה בעולם – המדינות המתועשות צורכות כמויות עצומות של אנרגיה (הצריכה השנתית הממוצעת לאדם גדולה פי שנים ויותר מהממוצע העולמי) לעומת מדינות מתפתחות. בנוסף לכך, רוב המדינות המפיקות הנפט צורכות כמויות מזעריות של אנרגיה.

קצב גידול צריכת האנרגיה במדינות "העולם השלישי" כגון סין והודו מהיר מהנהוג במדינות מערביות.

עליית מחירי הנפט בשוק משפיעה על המערכת הכלכלית והחברתית כאחת. אך עלינו לזכור שמשבר מקורות האנרגיה של שנות ה 70 פרץ לא בשל מחסור אבסולוטי במשאבי אנרגיה; הסיבות למשבר היו פוליטיות וכלכליות בעיקרן, ובאו לידי ביטוי בעלייה חדה ופתאומית במחירי הנפט בעולם.

כאן רצוי גם לציין שיש להבחין בין משבר הנפט לבין משבר מקורות האנרגיה.

משבר הנפט הוא בעיה פוליטית ואילו משבר מקורות האנרגיה הזמינים הוא בעיה כללית הנובעת מסופיות מקורות הנפט ומצריכה בלתי-מבוקרת של האוכלוסייה.

כעת ננסה לתאר את משבר הנפט ונבחן את ההיבטים הפוליטיים והכלכליים שלו.

לצורך דיון זה מחלקים את המדינות השונות בעולם לשלוש קבוצות:

1. מדינות המפיקות נפט ומייצאות אותו, והן הבונות את עקומת ההיצע.
2. מדינות תעשייתיות המייבאות נפט, והן הבונות את עקומת הביקוש.
3. מדינות מתפתחות המייבאות נפט – תרומתן לעקומת הביקוש קטנה יחסית.