מאת חפצי אקריש, המורה שהובילה את קבוצת התלמידים מממ"ד איזורי תורני בנות, גוש עציון.

איך אפשר להעביר במילים עוצמה של כזו חוויה ,

של  אתגר, מאמץ, השקעה, אקשן, אדרנלין ועשייה.

המתח, הלחץ, החשש, הציפיה ותקווה,

שהציפו, כל פעם מחדש, לפני קבלת התשובה.

והכל מתובל בהתלהבות, התרגשות, חברות, ובשמחה,

כנראה שלזאת  אקרא -חוויית הצלחה.

מעבר לכבוד להשתתף במעמד עצום זה, שבו, כל לב נרגש,

אנו מבינות  שבמהלך האולימפיאדה, צברנו רווח כפול ומשולש.

אחד הדברים שריגשו, הוא אהבת הזולת, הקבלה של כל אחת ואחת,

בלי קשר לכישוריה וערכיה.

גם לקבוצות מתחרות, מבתי ספר אחרים, הבנות איחלו הצלחה והכינו צ'ופרים.

עד הרגע האחרון, הבנות התמודדו באחריות ובאחדות

גם עם ההחלטה המעיקה שחלקן בלבד תשתתפנה בשלב זה של התחרות.

והענקת  אותה אהבה

חזרה מן הסביבה ,

חברותיהן  מבית הספר גייסו אנשים מהתחום למענינו,

תמכו עודדו והתפללו להצלחתנו.

משפחה, שלושה דורות, עבדו בשיתוף נפלא,

שכנים, ואפילו אנשים שאף אחת לא מכירה.

קיבלנו פידבק חם מהמנהלת שלנו המקסימה,

שדאגה לשמור על החוויה  מאד נעימה

גם המורות, גילו הבנה

כשהראש והלב היו… בלבנה.

זריקת מרץ קיבלנו גם מהמועצה,

שהייתה מאתנו כל-כך מרוצה

הקסימה אותנו הסקרנות האדירה,

חדוות הלמידה והיצירה.

המורות בבית הספר שאלו אותי "מה עשית להן? ממש שיגעון,

הן רצות עם כוכבים בעיניים …כשהן שומעות אילן רמון"

מהרגע הראשון , הן נענו לכל משימה במרץ ובהתלהבות,

התעניינו, חקרו, תחקרו, גילו בגרות, התמדה ואחריות,

גם בהפסקות, הן התרכזו סביבי, עם שאלות,

המולה של רעיונות חדשים, שיתוף, ותובנות.

אחר הצהרים, במיילים וטלפונים, זה המשיך,

בברורים ודיוקים הן ידעו להאריך.

את המשימה קיבלנו לפני סוכות,

אני לא זוכרת את עצמי, כתלמידה, חורשת בחופשות,

אך הן, כבר החלו את המשפחה להפעיל,

ולעבוד על שני נושאים במקביל .

אחרי שבמוזאון המדע הצגנו את מהלך החשיבה

חשבתי שאוכל להתפנות קצת, עד שנקבל תשובה

אך טעיתי, הן, מיד התחילו  לעבוד,

לשפר ולתכנן מה ניתן לעשות,

אם נבחר לעלות לגמר,

בטענה, כי המשימות רבות, והזמן קצר!

אפילו אחרי שלב הגמר,  כשפורסמו המצגות באתר,

בדקו  את העבודות של כל השאר…מי הוסיף איזה דבר,

איזו מצגת תואמת את הספרות, ועל איזו קבוצה שרתה היצירתיות….

האמת היא שהייתה להן הרגשה טובה, במהלך הבחינה,

הן אהבו שאילנה בהסכמה בראשה הנהנה…

בהזדמנות זו הבנות מבקשות  להודות לצוות השופטים

שהקשיבו בחביבות, וגילו הבנה ואנושיות,

ונתנו עוד הזדמנות, ברגע של  התרגשות.

יצרתם  אוירה מלאת אהדה,

שגם לעתיד, בע"ה, תעודד למידה.

מעבר לידע, הן רכשו ביטחון, שנתן להן בהרבה תחומים- המון,

בנות ביישניות עברו כאן תהליך מעצים במיוחד,

את היופי שלהן, שהסתתר לו שם בפנים, הן שלפו בבת אחת.

המחנכות שלהן ,משנים קודמות ,מעידות על כך נפעמות.

 

והפינוקים הקטנים שקיבלו לאורך הדרך,

היוו הורדת מתחים, גיבוש, וכייף- שגם הוא ערך,

סיור במוזאון המדע, בגן המדעי, וב-H    .P

הסעות ברמה, וארוחה דשנה .

עצם החוויה לפגוש את רונה רמון וכן אסטרונאוט אמיתי, ושאר המכובדים,

יצרה התרגשות אדירה וצפייה, לרגע זה, שלו כולנו כה מחכים.

בהמון השקעה הן בצעו אתגרים,

רכשו בדרך מיומנויות ידע וכלים,

אומץ, סבלנות וסובלנות, ובעיקר חברות טובה,

כמו צוות נאס"א, אני מביטה בהן בגאווה.

 

תלמידותיי, הצעירות  שבחבורה,

למדו  כוחם  של שיתוף ועזרה

ערכה של התמדה והשקעה

חוו חוויה מפתחת ונפלאה

כבשו יעדים והרקיעו שחקים,

ועל כך מכל הלב אנו מודים

לכל המשתתפים והמארגנים היקרים.