יש הטוענים, ששימוש באנרגיה גרעינית מתהליכי ביקוע (Fission), להפקת חשמל, הוא "ידידותי לסביבה", מכיוון שלא נפלטים לאטמוספרה גזי חממה, בתהליך הפקת החשמל.
זוהי הסתכלות בלתי מדעית, מכיוון שכאשר מנתחים בעיה, יש להתייחס לכל ההיבטים הקשורים אליה.
תהליך הפקת האנרגיה בכור ביקוע גרעיני, אינו מתחיל ונגמר בייצור החשמל.
נתייחס לתהליך כולו, המורכב מהשלבים הבאים:
- כריית עפרות האורניום (Mining). זהו תהליך עתיר אנרגיה, התלוי בכמות האורניום המצוי בעופרה. רוב עפרות האורניום בהן משתמשים כיום, מכילות בין 1% ל 10% אורניום, אולם אם יגדילו את כמות הכורים הגרעיניים, ייאלצו להשתמש בעפרות דלות יותר, כך שעלות ההפקה תגדל.
- זיקוק (Refining) האורניום מעפרות האורניום, מבוצע בתהליכים מכניים וכימיים. בדרך כלל מתבצעת המרה ל UF6, והעשרה של האורניום הטבעי באורנים 235, המתאים כדלק לכור.
- ייצור מוטות הדלק המתאימים לשימוש בכור הגרעיני.
- שינוע (Transport) האורניום אל הכור – העברת חומרים רדיואקטיביים, היכולים לשמש גורמים עוינים, בכבישים ובאמצעי תחבורה אחרים, בהם מתקיימת תחבורה אזרחית.
- בנייה (Construction) ותחזוקה (Maintenance) של הכור (תחנת הפקת החשמל), כולל אמצעי האבטחה הנדרשים.
- ייצור חשמל מהאורניום (תהליך הכולל הפיכת האנרגיה הגרעינית לאנרגיה קינטית של חלקיקים, הפיכה לחום, יצירת קיטור בלחץ, הנעת טורבינות, גנרטורים ליצירת חשמל). מערכות הקירור של הכור משתמשות בכמות גדולה של אנרגיה.
- פירוק הכור הגרעיני לאחר תום תקופת פעילותו (מספר עשרות שנים), וניקוי האזור מקרינה רדיואקטיבית, או חסימתו למגורי אדם לאלפי שנים. עקב הרדיואקטיביות של חומרי המבנה, יש להשקיע כמות אנרגיה גדולה לניקוי, כיסוי, והגנה של הסביבה לאחר פירוק הכור.
- איחסון הפסולת הרדיואקטיבית של מוטות הדלק הגרעיני למשך אלפי שנים (!). לאחר השימוש באורניום בכור גרעיני, כמות הרדיואקטיביות שלו, גדולה מזו של חומרי המוצא פי 10 מיליון (!). לא ניתן לבטל רדיואקטיביות, אלא יש לתת לחומרים להתפרק באופן טבעי, בקצב שנקבע על פי תהליכי ההתפרקות הרדיואקטיבית. יש לאחסן את חומרי הפסולת הרדיואקטיביים למשך תקופות של אלפי ומיליוני שנים, כך שלא יבואו במגע עם הביוספירה.
אם לוקחים בחשבון את עלות כל השלבים, ואת כמות האנרגיה המושקעת בכל השלבים, כולל בעיות הסיכון הנובעות מהחומרים הרדיואקטיביים, מגיעים למסקנה ההגיונית שאין מקום להגדלת השימוש בכורי ביקוע גרעיני, להפקת חשמל על פני כדור הארץ.
לדוגמה, אם מתייחסים לכלל התהליכים שציינו, כמות דו תחמוצת הפחמן הנפלטת כתוצאה מהשימוש בכור גרעיני להפקת חשמל, היא כשליש מכמות דו תחמוצת הפחמן הנפלטת מתחנת כוח הפועלת על גז.
סכנות הנובעות מפסולת של כור ביקוע גרעיני
לאחר ניצול חומר ביקוע גרעיני (דלק גרעיני בצורת אורניום 235) בכור להפקת אנרגיה, הפסולת הנותרת נשארת רדיואקטיבית (פולטת קרינה רדיואקטיבית מסוכנת) למשך אלפי שנים.
אחוז הניצול של אנרגיה מחומר ביקוע גרעיני, הוא נמוך ביותר ( ).
את חומרי הפסולת (הדלק הגרעיני לאחר השימוש בו) נהגו בעבר לקבור סתם באדמה, וכך הפכו אזורים שלמים בסביבת הכורים הגרעיניים הראשונים לבלתי ראויים למושב אדם לתקופות ארוכות.
לאחר מכן, נהגו לשלוח את החומר הבקיע בתוך חביות מלאות בטון, להטבעה בים (בדרך כלל ליד חופי מדינות נחשלות, שלא יכלו להתנגד לכך). לאחר מספר עשרות שנים, התברר כי החביות נבקעו, והחומר הרדיואקטיבי נשפך למים וזיהם את החי והצומח באזור (ההשפעה על החי והצומח באזורים אלו גדולה מאוד).
כיום, מקובל שכל כור ביקוע גרעיני שומר את הדלק לאחר השימוש באזור הכור, בתוך בריכות מים. הבעיה היא שההגנה על חומרים אלו מעטה, וקיים חשש שגורמי טרור ישתלטו על חומר זה, ליצירת "פצצות מלוכלכות", או יגרמו לדליפת החומר באמצעות פיצוץ, כפי שבוצע ב 11 בספטמבר (פיצוץ מגדלי התאומים באמצעות מטוסי נוסעים).
בארה"ב, הוחלט בשנת 1982, על מסגרת לשמירה על הפסולת הגרעינית: The Nuclear Waste Policy Act 1982. החלטה זאת הובילה בשנת 1987, להחלטה ביצועית: לשנע את כל הפסולת הגרעינית, מכל הכורים הפעילים, אל מרכז אחסון אחד, בהרי יוקה (Yucca Mountains), במדבר נבדה. תוכנית זאת, שעלתה כבר כ 30 מיליארד דולר, ומתעכבת עשרות שנים, עקב התנגדות התושבים במקום, לא יצאה עדיין לפועל, ובשנת 2010 החליט נשיא ארה"ב ברק אובמה (Barack Obama) לעצור לחלוטין תכנית זאת. בנוסף לכך, קיימת בעיה קשה, של השינוע עצמו, של חומרים רדיואקטיביים, בכמויות גדולות בכול רחבי ארה"ב.
בארה"ב קיים מרכז איחסון לפסולת גרעינית מכלי נשק, בניו מקסיקו: WIPP = Waste Isolation Pilot Plant.
בצרפת, המשתמשת בכמות גדולה של כורים גרעיניים, התכנית היא למחזר את הדלק הגרעיני, אלא שהכורים הדוגרים יוצרים תוך כדי התהליך גם פלוטוניום, המשמש לייצור פצצות גרעין. בנוסף, תהליך המיחזור יקר, והסכנות בו גדולות עוד יותר מאשר בכור גרעיני רגיל.
בפינלנד, התקבלה על ידי הממשלה, בדצמבר 2015, החלטה על הקמת מרכז איחסון פסולת גרעינית (Onkalo Facility) באי Olkiluoto. בעלות של 3.2 ביליון דולר, יקימו עד שנת 2023, מרכז שיוכל לאחסן עד 6,500 טונות של אורניום במיכלי נחושת. הם יאוחסנו במנהרות, שיהיו בעומק של 400 מטרים מתחת לפני הקרקע, בסלע גרניט. הם יקלטו פסולת מכורים גרעיניים עד לשנת 2120, ואז ייחסמו למאות אלפי שנים (???).
