תהליך בעירה יעיל של חומר ביומסה, פירושו ניצול האנרגיה שנאגרה בצמח, תוך ניצול החמצן מהאטמוספירה.

בתהליך הבעירה נוצרים גז דו תחמוצת הפחמן ואדי מים.

ניתן להבעיר את הביומסה בצורתה הגולמית, ליצירת חום, שאותו ניתן לנצל.

זוהי השיטה העתיקה ביותר של ניצול עצים לבעירה ("אש אש מדורה …").

כיום, מחפשים דרכים להמיר את האנרגיה האגורה בביומסה לאנרגיות זמינות (שימושיות), כמו לדוגמא בצורת גז המתאן, או דלק אתאנול. הכוונה היא להמיר ביעילות מכסימלית את האנרגיה הכימית הבלתי זמינה לאדם, כאשר היא אגורה בחי ובצומח, כדי ליצור דלקים.

לגבי אתנול, מחיר ייצור התירס או הצמחייה המתאימה, המכילה סוכר במידה גבוהה, הוא נכון לסוף המאה העשרים גבוה בסדרי גודל, ממחיר הפקת אנרגיה מנפט, או פחם.

לגבי מתאן, מחיר הפקת האנרגיה ממנו, אינו מכסה את מחיר הזנת בעלי החיים היוצרים את ההפרשות, והוא יכול לבוא רק כתוספת לניצול בעלי החיים לצרכים אחרים (כגון בשר).

אחד הרעיונות המבטיחים ביותר, במאה ה 21, ליצירת ביודלקים, הוא שימוש בו זמנית בחיידקים (Bacteria) ופטריות (Fungi), ליצירת איזובוטנול (Isobutanol):

תחילה פועלות הפטריות לפירוק החומרים שאין החיידקים יכולים לפרק, לסוכרים, ולאחר מכן החיידקים הופכים את הסוכרים לביודלק.