מתוך מאמר בעיתונות (משנת 1990) המצדד בשימוש בסולר (מכיל נתונים מספריים רבים):

השימוש בסולר למכוניות זול יותר מהשימוש בבנזין וכן הוא אינו מזהם יותר את האוויר.

כמות הסולר המופקת מנפט גולמי כפולה מכמות הבנזין. דרושה פחות אנרגיה להפיקו וכן כמות האנרגיה האגורה בסולר גדולה מזו האגורה בבנזין. בנוסף לכך מנוע הדיזל יעיל בכ 30% יותר ממנוע הבנזין.

הזיהום המסוכן ביותר, חד-תחמוצת-הפחמן, נפלט יותר על ידי מנוע בנזין מאשר מנוע דיזל.

הסיבה לכך שעד כה יוצרו מנועי בנזין ולא מנועי דיזל למרות יתרונות הסולר, נעוצה בעובדה שמנועי הבנזין קלים יותר. מנוע דיזל דורש מבנה מחוזק המעלה את משקל המכונית. כמו כן תחזוקת המנוע דורשת מקצועיות גדולה יותר.

השקעת האנרגיה בתהליך הזיקוק של הסולר נמוכה מזו הנדרשת להפקת הבנזין. יתר על כן, האנרגיה האצורה בסולר גדולה מן האנרגיה האצורה בנפח זהה של בנזין. על כל אלה יש להוסיף את הניצולת של מנוע הדיזל, אשר עולה ב-%30 על ניצולת מנוע הבנזין. מכל הסיבות הללו נראה כי שימוש בסולר מהווה חיסכון של ממש. אשר לזיהום האוויר, הרכב המזהמים הנפלטים שונה במשקלים היחסיים בין הבנזין לסולר. נראה כי מנוע הדיזל יגרום לפחות זיהום אויר, גם בשל צריכת הדלק הנמוכה יותר. המזהם המסוכן ביותר הוא חד תחמוצת הפחמן (CO). מנוע הדיזל פולט פחות CO מאשר מנוע הבנזין. מנוע הדיזל עומד בתקנות זיהום האוויר בארה"ב בכל הנוגע לפליטת CO, תחמוצת חנקן ו-HC. עם זאת יש לזכור כי תקנים אלה הוכנו מתוך ביקורת מנועי הבנזין. יתכן כי חקירה מקבילה של מנועי דיזל תגלה מזהמים אופייניים לסולר. מכל האמור לעיל, ברור כי הן מבחינת חיסכון באנרגיה והן משיקולי זיהום אוויר, קיימת עדיפות למעבר למנוע דיזל. יצרני מכוניות משקיעים הרבה בפיתוח מנועי דיזל החסכוניים ב-30% עד 50% ממנועי הבנזין המקובלים. במקביל נעשים שיפורים גם במנועי הבנזין, אך נראה כי מערכות המשנה הנדרשות לצורך עמידה בתנאים מחמירים של חוקי מניעת זיהום האוויר במנועים אלה, יקרות למדי, ביחס למנועי דיזל. בין החברות המייצרות מכוניות נוסעים עם מנועי דיזל :פיג'ו, פולקסוואגן, אופל וג'נראל מוטורס. כן עוסקות בפיתוח הנושא :ב.מ.וו., פיאט, אלפא רומיאו וחברות יפניות.

מדוע יוצרו עד כה 98 אחוזים מן הרכב הפרטי עם מנוע בנזין? הסיבה העיקרית היא במשקל המכונית. מכונית עם מנוע בנזין קלה ממכונית עם מנוע דיזל. מנוע דיזל דורש מבנה מחוזק, ראש מנוע גדול עבור מזרקי הדלק, מערכת מנוע יקרה יותר, אשר התיקונים בה דורשים מקצועיות והם יקרים.

ישראל היא אחת המדינות הבודדות המגבילה באמצעות חוק שימוש במנוע דיזל, בשל ההוצאות הכרוכות בתהליך המעבר ומשיקולי מיסוי. מתנגדי המעבר לסולר טוענים כי בכל מקרה, החיסכון במחיר הדלק יהיה באחוזים בודדים. מצד אחר, לבנזין הנחסך אין שימוש, מערכת ההחזקה יקרה, והשימוש בדלק אחיד לרכב פרטי ולרכב תובלתי, ימנע אפשרות של ויסות בשימוש ברכב פרטי באמצעות מיסוי, ויפחית את הכנסות האוצר.

צריכת הבנזין בישראל הוכפלה בין 1980 ל 1990; צריכת הסולר גדלה ב 15%, צריכת הקרוטין כמעט לא השתנתה (%+1.4) וצריכת המזוט פחתה בשני אחוזים. כך עולה מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הצריכה הכוללת של מוצרי נפט גדלה בתקופה הנסקרת ב – 22.1%, מ 4,123 ל 5,046 שעט"ן (שווה ערך לטון נפט).

חלקו של הבנזין בצריכת הדלק עלה מ 18.9%, ב 1980 ל 31.6% ב 1990. וחלקם של כל שאר המוצרים (להוציא הגפ"ם) ירד:

• של הסולר מ 23.3 ל 21.9 אחוזים;
• של המזוט מ 24.3% ל 19.5%;
• של הקרוסין מ 17.7% ל 14.7;
• של הנפטא מ 8.4% ל 5.8%.
• של מה שמוגדר כ"מוצרים אחרים" מ 4.3% ל 3.1%.
• שיעור הגפ"ם בצריכה עלה מ 3.1% ב 1980 ל 3.4% ב 1990.

בכמויות מוחלטות:

• גדלה צריכת הבנזין בין 1980 ל 1990 מ 744 אלף ל 1,518 מיליון טונות;
• צריכת הסולר מ 947 אלף ל 1,087 מיליון טונות;
• צריכת הקרוסין מ 708 ל 718 אלף טונות,
• צריכת הגפ"ם מ 118 ל 159 אלף טונות.
• צריכת המזוט קטנה מ 1.039 ל 1.018 מיליון טונות,
• צריכת "המוצרים האחרים" מ 182 ל 160 אלף טונות,
• צריכת הנפטא מ 333 ל 273 אלף טונות (אך יתכן שהצריכה ב 1990 הייתה חריגה, שכן בשנים 1989-1987 היא לא נפלה מ 380 אלף טונות לשנה). צריכה זו אינה כוללת את המכירות ליהודה לשומרון ולחבל עזה, הנכללות ע"י הלשכה ביצוא. יצוא המוצרים הסתכם בשנת 1989 ב 1,062 מיליון טונות (מזה 763 אלף ט' סולר), לעומת 1,040 מיליון טונות (מזה 791 אלף ט' סולר) ב1989 בין 1980 ל 1990 גדל היצוא (כמוגדר לעיל) יותר מפי שניים: מ 522 ל 1,062 אלף טונות.

ירידה חדה ביבוא המוצרים

על פי נתוני הלשכה ייבאה ישראל בשנת 1989 7,288 מיליון טונות נפט גלמי במחיר ממוצע של 147.32 דולר לטון, לעומת 7,184 מיליון ט', במחיר ממוצע של 117.12 דולר לטון ב 1989 ו 7.4 מיליון טונות, במחיר של 234 דולר לטון, ב 1980.

בנוסף לכך יובאו בשנת 1989 1.420 מיליון טונות מוצרים, לעומת 2.125 מיליון טונות ב 1989, ו 2.632 מיליון טונות ב 1988.

יבוא המזוט פחת מ 2.1 מיליון טונות ב 88 ל 1.419 מיליון טונות ב 89 ול 990 אלף טונות ב1990,

יבוא הבנזין גדל מ 26.1 אלף טונות ב 1988 ל 410 אלף ב1989, אך ירד בשנת 1989 ל 307 אלף טונות.

מגמה דומה נרשמה ביבוא הנפטא, שעלה מ 274 ל 297 אלף טונות בין 88 ל 89 וירד בשנת 1989 ל 124 אלף טונות.

ב 1980 ייבאה ישראל פחות מאלף טונות פחם, בשנת 1989 היא ייבאה 3.908 מיליון טונות, ב 235 אלף טונות יותר מב 1989 וב 845 אלף טונות יותר מב 1985.

צריכת הדלק לייצור חשמל

צריכת הפחם בתחנות הכוח גדלה בשנת 1989 ל 3.702 טונות מ 3.470 מיליון ב1989, וצריכת המזוט פחתה ל 2.333 מיליון טונות, מ 2.391 מיליון ב1989. צריכת הסולר (להפעלת טורבינות גאז) גדלה מ 64 אלף טונות ב 1988 ל 130 אלף ב 1989 ול 149 אלף בשנת 1989. צריכת הדלק הכוללת לייצור חשמל הסתכמה ב 4.755 מיליון שעט"ן, ב 145 אלף שעט"ן יותר מב 1989, ושיעור הפחם בצריכה הגיע ל- 47% ב 1989 ול-49% בשנת 1989. בשנים 1987-1985 סיפק הפחם למעלה ממחצית הדלק שנצרך בתחנות הכוח.

שיפור מה בנצילות האנרגיה

בשנת 1989 ירדה במקצת צריכת האנרגיה ליחידת תוצר, שהלכה וגדלה למן קריסת מחירי הנפט ב1986.

עיקר השיפור בנצילות חל ברביע האחרון של 1990, כנראה בהשפעת ייקור הדלק. בין 1980 ל 1986 ירדה כמות הדלק שצרך המשק למיליון ש"ח תוצר מקומי (במחירים קבועים) מ 213 ל 198 ק"ג נפט (או שווה ערכו), אך בשנים הבאות היא חזרה ועלתה וב 1989 היא הגיעה ל 217 ק"ג. בשנת 1989 היא ירדה ל 211 ק"ג בממוצע, וברביע האחרון – ל 199.5 ק"ג בלבד.

כמחצית מן האנרגיה, הנמצאת בשימוש כיום, מקורה בנפט גולמי. מחסן מודרני זה של אנרגיה כימית (הנפט) נוצר לפני מיליוני שנים משרידים של יצורי ים זעירים, שנקראו זרמניות (פלנקטון). הזרמניות שמתו יצרו במשך הזמן שטיח עבה של חומר אורגני על קרקעית הים. בקטריה אשר ניזונה משרידים אלו, החלה את תהליך הפיכתם לגז ולנפט. חום ולחץ מן הסלעים המכסים השלימו תהליך זה במשך מיליונים רבים של שנים.