מאמר בעיתונות משנת 1994

יום אחד ייגמר הנפט.

המרבצים התת-קרקעיים יתדלדלו, ומרבצים חדשים יתגלו פחות ופחות. בני האדם ייאלצו לעבור לשימוש במקורות אנרגיה אחרים, בוודאי יקרים יותר, או מזיקים יותר לאיכות הסביבה.

מתי זה יקרה? בשאלה זאת קשה למצוא שני מומחים בעלי אותה דעה. יש המבשרים לנו, כי בקצב הניצול הנוכחי יספיק הנפט לעוד 20-30 שנה. אחרים סבורים, כי ככל שהעולם מתפתח כן גדל הביקוש למקורות אנרגיה, ולכן יספיק הנפט רק ל 10-15 שנה. מצד שני יש אופטימיסטים, הבטוחים כי בעתיד הקרוב ביותר נשכלל טכניקות חדשות לשאיבת נפט ממעמקי האדמה. בכך נבטיח אספקה סבירה לפחות עד לאמצע המאה הבאה. כיצד?

ראשית, כבר כיום יש שיטות חדשניות לאיתור שדות נפט סמויים. נעזרים בכל תחבולות האלקטרוניקה, במחשבי ענק, בלווינים ובצבא של מומחים. כל אלה גם יחד הצליחו לגלות מרבצי נפט חדשים, שאיש לא חלם עליהם עד כה. חלקם בשכבות גיאולוגיות המוצפות כיום מי ים, לעתים בעומק של קילומטרים שלמים, וחלקם באזורים נידחים וקשים לאדם, כגון מרחבי הצפון והאנטארקטיס המושלגים. ממצאים אחרים מצביעים על נפט באזורים שכבר נחקרו בשיטות מיושנות יותר, ואז לא העלו המחפשים דבר.

כן הצליחו באחרונה להתגבר על בעיה שהטרידה זה כמאה שנה את מפיקי הנפט הגולמי: הנפט הוא, כידוע, מין נוזל חום כהה, צמיג למדי, הספוג בתוך סלעים וחול. בשיטות השאיבה שהיו מקובלות עד כה הצליחו להוציא מן השכבות הספוגיות הללו רק חלק מן הנפט. במקרה הטוב ביותר כמחציתו. כל השאר נשאר דבוק לגרגרי החול, ממש כאילו מנסים לסחוט ספוג רחצה רטוב: תמיד עוד נשארת בו כמות ניכרת של מים …

כיום עובדים בעיקר בשלוש שיטות להגברת התפוקה:

מרככים את הנפט הגולמי ועושים אותו נוזלי יותר (ומכאן גם קל יותר לשאיבה) ע"י החדרת סילוני קיטור לקרקע. אלה מחממים גם את טיפות הנפט והוא נעשה יותר נוזלי.
מחדירים לאדמה כמויות גדולות של מים, הדוחים את הנפט ומנסים למלא את החלל שנוצר. עודף הנפט נוזל ומפעפע לשכבות נוחות יותר לשאיבה.
המסת הנפט במים: מחדירים לאדמה מים, המכילים חומר דטרגנט (משהו דומה ל"אמה" להדחת כלים). כאשר מים אלה באים במגע עם טיפות הנפט, הם מצליחים להמיסן ונוצר מעין "תחליב" נוזלי מאוד. קל לשאבו, וכשהוא כבר מעל פני הקרקע שוב אין בעיה להפריד בין המים לנפט. בשיטות אלו ואחרות הצליחו להפיק כמויות משמעותיות של דלק גם מקידוחים שניטשו בעבר כ"יבשים לחלוטין".
ככל שטכניקות אלו משתכללות כן מצליחים להפיק אחוז גבוה יותר של נפט הטמון במעמקים. אולם יש לכך מחיר: כל טיפול כזה עולה כסף רב, ובסופו של דבר ישלם הצרכן את ההפרש. לכן גם אם לא יאזל הנפט בעתיד הנראה לעין, מחירו יעלה.

בשנת 1992 הפיקו בכל כדור הארץ כ 3 מיליארד טון נפט גולמי. בכמות זו השתמשו לכל צורכי התעשייה, התחבורה, והתעשייה הפטרו-כימית.

עתודות הנפט: תחזית המומחים היא שיש במעבה האדמה עוד כ 650 מיליארד טון נפט. לכן, אם הערכת העתודות נכונה, ואם לא יצרכו יותר מ 3 מיליארד טון בשנה כמו ב 1992, אזי הנפט ינוצל כולו במשך 200 השנים הבאות.

מאחר שהכמויות גדלות משנה לשנה, יש לשער שהנפט הגולמי ינוצל הרבה יותר מהר, ולכן הוא ייגמר בתקופה קצרה בהרבה מ 200 שנה.

מקור חשוב, שלא נוצל עד כה בהיקף מלא, הוא שדות הנפט והגז המצויים במקומות שונים בעולם מתחת לפני הים. קידוחים תת-ימיים יקרים ומסובכים יותר מקידוחים על פני האדמה. לפני שמתחילים בקידוח יש להקים עמודים גבוהים, הניצבים על קרקעית הים, ולבנות עליהם משטח הנמצא מעל לפני המים. על משטח זה מקימים את מגדל הקידוח. בכך עדיין לא תמה המלאכה.

לאחר שמתגלה הנפט, יש צורך במערכת צינורות תת-מימית כדי להוביל את הנפט אל פני הים. יש להקים מתקנים מיוחדים כדי שאפשר יהיה להטעין את הנוזל היקר על מיכליות.

בגלל הבעיות הטכניות הקשות פיגר פיתוח שדות נפט תת-מימיים אחר פיתוח שדות נפט תת-קרקעיים רגילים, המשבר הנוכחי החיש את ניצול המקורות התת-ימיים. ממשלת ארה"ב, לדוגמה, הגדילה פי שלוש את הסכומים המוקצבים לקידוחים תת-מימיים ליד חופי המדינה, באוקיינוס האטלנטי ובמפרץ מכסיקו. גם מדינות אירופה החישו את פיתוחם של שדות נפט וגז, הנמצאים מתחת לים הצפוני.

בכל יום צורך הגזע האנושי כמיליון מיליארד קילוג'אול של אנרגיה המתקבלים משריפת דלק.

כל שנה אנו שורפים כמות אנרגיה המתקבלת מ – 8 מיליארד טון נפט.

באופן מעשי, אנו מקבלים את האנרגיה משריפת רק 40 אחוז של נפט והיתר ממקורות אחרים, כגון: פחם, גז ואנרגיה גרעינית.

כ – 90 אחוז מהאנרגיה שלנו מגיעה מדלקים מחצביים (פוסיליים) שיגמרו בסופו של דבר.

מה נעשה אז? האם יש חלופות דלק אליהן אפשר לעבור?

אנו זקוקים לאנרגיה לחימום, לייצור חשמל ולתחבורה הצורכת בעצמה כמחצית מ – 9 מיליון טון נפט שאנו שורפים ביום. יש קרוב ל – 400 מיליון מכוניות נוסעים ברחבי העולם ומספרן מכפיל את עצמו מידי 20 שנה.

עד עתה עמדה חשיפת עתודות נפט חדשות פחות או יותר בקצב עליית הצריכה. המאגרים הידועים כיום מכילים כטריליון (עשר בחזקת 12) טון נפט. גז טבעי ונפט מורכבים בעיקר מפחמימנים, המהווים דלק מצוין.

המרכיבים העיקריים של הגז הטבעי הם מתן, אתן, פרופן ובוטן, אותו ניתן לייצר גם מנפט והנמצא בשימוש נרחב. הוא מסופק במיכלי לחץ. כאשר הפחמימנים נעשים כבדים יותר הם נעשים פחות פגיעים. הפחמימנים הכבדים ממש, משמשים כדלק נוזלי מצוין למנועי שריפה פנימית. דלקים נוזליים משחררים בשריפה כ – 25,000 קילוג'אול לליטר והתחליפים העיקריים שלהם מהבחינה הזו הם אתנול, מתנול, אסטרים ומימן, הנחשבים דלקים מתחדשים.

במאמר שפורסם שנת 2009, בעיתון סיינטיפיק אמריקן:

L.Maugeri: "Squeezing more oil from the ground", Sci. Am. Oct. 2009, pp. 36-43.

מתוארות תחזיות אופטימיות לגבי היכולת של בני האדם להפיק יותר נפט מהאדמה בשנים הבאות.