(מתוך פירסום של בתי הזיקוק לנפט)
בתי הזיקוק לנפט בחיפה ובאשדוד, זיקקו בשנת 1993 למעלה מ – 21 מיליון טון של נפט גולמי.
תזקיקי הנפט משמשים כדלק למכוניות, גז לבישול, מזוט לחשמל, חומרי גלם לתעשייה הפטרוכימית ושימושים רבים נוספים המהווים את הבסיס לאיכות החיים בארץ.
במתקנים החדישים של החברה, מזקקים מנפט גולמי, את מיגוון המוצרים הדרושים לייצור חשמל, להפעלת התעשייה, להנעת התחבורה, למערכת הביטחון ולרווחת הפרט. בשנים האחרונות, הושם דגש רב בנושא שמירה על איכות הסביבה.
הבעלות על חברת "בתי הזיקוק לנפט", היא בידיהם של ממשלת ישראל (47%) ושל החברה לישראל (62%). בחברה מועסקים כ – 1500 עובדים ומחזור החברה נאמד בכ – 2367 מיליון ש"ח בשנה. לחברת בתי הזיקוק מספר חברות בת וחברות מסונפות נוספות.
בשנים האחרונות הושקעו כספים רבים, על מנת להתאים את מערכי הייצור בבתי הזיקוק, כדי שיעמדו בדרישות הסביבתיות המחמירות, בתחום פליטות מזהמים ואיכויות המוצרים המזוקקים. ההשקעות כוללות שימוש בדלק דל גופרית וייצור של בנזין נטול עופרת ובנזין 89 אוקטן.
בתנאי מזג אויר רגילים שיעור הגופרית במזוט מגיע לכדי 5.2% ובתנאים מטאורולוגים קשים משתמשים בדלק המכיל כ – 5.0% – 1% גופרית. אמנם הדבר משפיע על עלות הייצור של תוצרי הדלק, אך הרווח הוא בשמירה אל איכות הסביבה. איכות האוויר בחיפה, טובה יותר מאי פעם בעבר, בזכות החברה המייצרת בנזין בו הופחתה כמות העופרת מ – 24.0 גרם לליטר, ל – 51.0 גרם לליטר. ההערכה היא שבשנת 2000, ינועו מרבית כלי הרכב בארץ באמצעות דלק נטול עופרת, המפחית במידה ניכרת את זיהום הסביבה.
למרות הגידול המרשים בהיקף הזיקוק בשנים האחרונות, עלה הגידול במחזור הכספי של החברה, בשיעורים קטנים יותר יחסית והדבר נובע מירידת מחירי הנפט הגולמי בשווקים הבינלאומיים.
חברת בתי הזיקוק לנפט, על שני מפעליה בחיפה ובאשדוד, היא מקור האנרגיה המפעיל את המשק בישראל. שני המפעלים משתרעים על שטח של כשלושה מיליון מטרים רבועים, והם מחוברים ביניהם באמצעות צנרת תת-קרקעית, ומהווים יחידה כלכלית יציבה העומדת בתנאי השוק העולמי, כך שמחיר התזקיקים בשער בתי הזיקוק זהה למחירים הבינלאומיים באגן הים התיכון, כשאת עודפי הייצור מייצאת החברה לשוקי חו"ל ב – 1993 הסתכם היצוא בכ – 400 מיליון דולר.
נפט, לתזקיקיו השונים, הוא הדלק העיקרי בישראל. כ – 27% מתצרוכת המדינה באנרגיה מקורם בדלק זה. מדיניות האנרגיה בישראל מחייבת יבוא כמויות מתאימות של נפט גולמי, זיקוקו לתוצרים הנדרשים, אספקות לצרכנים השונים ושמירה על עתודות מתאימות של נפט גולמי ותוצריו. בשנת 1992 יבאה המדינה כ – 6.11 מיליון טון נפט בעלות כוללת של 54.1 מליארד דולר.
בשנה זו ייצאה ישראל תוצרי נפט במחיר של 6.1 מיליון דולר.
מכירת הדלק לקימעונאים מתבצעת באמצעות 550 תחנות דלק המפוזרות ברחבי המדינה, או באמצעות מיכליות. בצורה זו מוכרים בנזין 91 אוקטן, 96 אוקטן, 98 אוקטן, נטול עופרת, סולר ונפט. קצב בניית תחנות חדשות הוא כ – 10 לשנה וההערכה היא שיש מחסור ב – 200 תחנות נוספות. צרכנים גדולים רוכשים את הדלק ישירות מהספקים או מהסוכנים ומנצלים את התחרות לתועלתם. תחרות זו אינה באה לידי ביטוי בתחנות הדלק משום שלרובן יש חוזים ארוכי טווח עם חברות הדלק השונות (יש חוזים לפרקי זמן של 98 שנים!) ולכן התחרות מוגבלת.
