משמשות גם כמודל בחקר הגנום. הגנום האנושי אינו שונה בהרבה מזה של שימפנזה או עכבר. הגנומים השונים חולקים גנים רבים דומים. ברור שההבדלים הם בעלי משמעות רבה, אבל גם הדמיון הוא בעל משמעות. למעשה, מניסויים גנטיים באורגניזמים אחרים ניתן ללמוד רבות על גנים אנושיים הומולוגיים, כלומר גנים שהרצף שלהם דומה בשני המינים.

העכבר הוא הפופולרי מבין חיות המודל: הוא קטן, קצב ההתרבות שלו מהיר, ולכן ניתן לקבל, בתוך זמן קצר יחסית, שושלת של כמה דורות, ניתן לכוון את הזיווגים ואף לבצע מניפולציות גנטיות.
משפחה של עכברים, שמופיעה בה מוטציה גנטית, יכולה להיות מודל לפגם תורשתי דומה באדם. יש ראיות המצביעות על דמיון בין גנים של עכבר ואדם.

תארו לעצמכם, שאילו היו חותכים את 23 זוגות הכרומוזומים באדם ל- 150 מקטעים קטנים יותר, בגדלים שונים (ממקטע המכיל גנים בודדים ועד זרוע שלמה של כרומוזום), ואילו ניתן היה להרכיב את המקטעים האלה מחדש, בסדר אחר, לכרומוזומים שלמים, היינו מקבלים מודל של גנום העכבר.

הודות לדמיון הרב בין גנום העכבר וגנום האדם, לעתים קרובות מזוהה גן חדש בגנום האנושי בזכות זיהוי מוקדם של גן דומה בעכבר. במקרה שאנו בוחנים, השימוש בעכבר כמודל מתבקש ממש. מבנה האוזן ותפקודה בעכבר ובאדם דומים מאוד. בנוסף, בעכברים מוכרות למעלה מ-60 מוטציות, שגורמות לאיבוד שמיעה.