אדם השתמש באנרגית השמש לחימום, מראשית ההיסטוריה האנושית, כפי שעושים זאת, גם בעלי החיים והצמחים.

החל מהמאה ה 18, הוחל בשימוש מבוקר באנרגיה התרמית מהשמש, באמצעות ריכוז הקרינה, והטייתה למיקום הנדרש.

בשנת 1767 הומצא בשבדיה תנור השמש הראשון לבישול, על ידי

Horace de Saussure

ניתן לקרוא על תנור זה, באתר האינטרנט:

http://solarcooking.org/saussure.htm

תנור זה נקרא "קופסא חמה".

במאה התשע עשרה השתמשו המתיישבים בארה"ב, בסירי מתכת מושחרים, על מנת לחמם מים לרחצה ולבישול.

בשנת 1880 שימש המדען John Ericsson כמהנדס אנרגיית שמש, ועסק בפיתוח טכנולוגיות ליישום קרינת השמש.

בשנת 1878, המציא המורה למתמטיקה: אוגוסטן מושו (Augustin Mouchot), את המערכת הראשונה לריכוז אנרגיית השמש (בתמונה), להפקת אנרגיה זמינה, להנעת מנוע קיטור.

לאחר 35 שנים, בשנת 1913, המציא במצריים פרנק שומן (Frank Shuman) מפילדלפיה, את קולטי השמש הפרבולואידיים הגליליים (בתמונה).

הוא הקים תחנת כוח סולרית לשאיבת מים. הוא גם ביצע חשיבה בסדרי גודל, והראה כי שטח של ריבוע שצלעו 250 קילומטרים, במדבר הסהרה, מספיק לאספקת האנרגיה הנדרשת על ידי האנושות.

בשנת 1909 ניתן פטנט, על מחמם מים המבוסס על אנרגיית שמש, ל William J. Bailly.