בישראל אספקת החשמל לבתים מבוצעת על ידי חברת החשמל, שהקימה רשת ארצית לאספקת החשמל (National Grid). רשת זו מאפשרת העברת חשמל מתחנות הכוח בהן הוא נוצר, לבית האזרח.
בצורה דומה, ברוב המדינות המפותחות, קיימות חברות המספקות חשמל ברמה לאומית, או מקומית.
הבעיה בארה"ב, וכן בחלק ממדינות אירופה, היא שאין גוף אחראי לרשת החשמל הכוללת.
בתאריך 14 באוגוסט 2003, קרתה תקלה ברשת החשמל המספקת חשמל לעיר ניו-יורק בארה"ב. כתוצאה מכך נותרו 8 מיליון התושבים שלה, ביחד עם עוד 40 מיליון תושבים בחלק הצפון מזרחי של ארה"ב, בעלטה. התקלה החלה בסגירה של תחנת כוח באוהיו, חימום קווי המתח הגבוה כתוצאה מעומס, וקצרים, שהפילו 265 תחנות כוח והחשיכו שטח של 24,000 קילומטרים מרובעים.
תופעה דומה קרתה חודש לאחר מכן באירופה, והחשיכה את בתיהם של 56 מיליון תושבים באיטליה ושוויץ.
יתרונות רשת חשמל ארצית:
- אפשרות אספקת חשמל שוטפת לאזרח, עם אפשרות וויסות של מרכז הבקרה בחברת החשמל, בהתאם לצריכה (ביום צריכת התעשייה גבוהה מהצריכה הפרטית, ובערב התופעה מתהפכת).
- תכנון אספקת אנרגיה לטווח ארוך (תכנון מערכות ייצור והולכה).
- השוואת עלויות שימוש באנרגיה במקומות שונים במדינה.
חסרונות רשת החשמל הארצית בישראל:
- מוני החשמל הם חד כיווניים, ואין היערכות לאפשר לאזרח לנצל מקורות אנרגיה חלופיים (כגון תאי שמש על גג ביתו) ולמכור לחברת החשמל את החשמל העודף, בשעות בהן הוא אינו זקוק לו. שיטה זו מתפשטת בעולם, ומאפשרת שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים, במקום שריפת דלקים מחצביים.
- כדי להדגיש את שליטתה המוחלטת של חברת החשמל הישראלית במשק החשמל, נצטט מתוך העיתונות הישראלית במאי 2001:
"בתום 5 שנים להחלטת הממשלה על היקף ייצור החשמל הפרטי – 10% מיכולת הייצור (כ 900 מגהוואט), ואף 20% מיכולת הייצור, בפועל הגיעה יכולת ייצור החשמל הפרטי בספטמבר 2000 ל 65 מגהוואט בלבד (0.7% !!!)".
המכרז להקמת תחנת כוח פרטית ברמת חובב (בהספק של 370 מגהוואט) כולל סעיף מגביל, המחייב את החברה המקימה למכור את החשמל לחברת החשמל בלבד – בניגוד מפורש לחוק משק החשמל.
מבקר המדינה גם קובע שחברת החשמל לא סיימה (4.5 שנים !?) להכין את תעריפי ההולכה והגיבוי שישלמו יצרני החשמל הפרטי לחברת החשמל, עבור ההולכה ברשת שלה.
