בני האדם המציאו שיטות שונות כדי לשלוט בטמפרטורה בחללים סגורים המשמשים למגורים.

ניתן לבצע פעילות עם תלמידים, בה מבצעים  השוואה בין שיטות החימום והקירור השונות, מבחינת יעילות אנרגטית, השפעה על הסביבה, עלות (מחיר), וכו'.

להלן שיטות החימום והקירור המקובלות:

• מזגן – משמש גם לחימום וגם לקירור. מתאים לחללים גדולים. בדרך כלל, בעיקר במזגנים בעלי דירוג אנרגטי A, גם יעילות החימום והקירור גבוהה ביותר.
• קמין (אח) – מופעל באמצעות בעירה של עצים, פחמים, גז, וכו'..
• מפזר חום – משמש לחימום מקומי באזור מצומצם. עלות גבוהה של שימוש. יעיל בחימום מיידי.
• תנור חימום חשמלי – בדרך כלל יקר ביותר לשימוש, מסוכן עקב חשש לגרימת שריפה, או כוויות לילדים.
• מקרין חום – מורכב מגוף חימום חשמלי מוסתר, ורפלקטור המקרין את הקרינה האלקטרומגנטית בתחום ספקטרום האינפרא-אדום לכיוון מוגדר.
• רדיאטור – מפיץ חום יעיל, המתחמם לאט (שמן בתוך צלעות מתכתיות).
• מפזר חום חשמלי – מורכב מגוף חימום חשמלי עם מאוורר המוביל את האוויר החם לכיוון מסוים.
• חימום תת ריצפתי – צנרת מים חמים העוברת מתחת לרצפה, ומחממת את החלל מעליה. עלות התקנה יקרה.
• תנור גז – מהווה סכנה בטיחותית, של דליפת גז, ושריפה. יש צורך להתקין צנרת גז בכל החדרים.