בתקופות עתיקות השתמשו בפחם שהיה סמוך לפני הקרקע.
עם גידול הדרישה לפחם, הוקמו מכרות הפחם.
מכרות אלו היוו בעיה לעובדים, עקב תנאי עבודה קשים, ובטיחות ירודה.
את קירות המכרות היו תומכים עם מוטות עץ וברזל, שלעיתים לא עמדו בעומס, וקרסו תוך שהם קוברים את העובדים בתוך המכרה. בנוסף היו מקרים של דליפות גז למכרה, והצפות מים. גם בעיית הכנסת אוויר טרי למכרות לא תמיד נפטרה, ורבים המקרים של מחלות דרכי נשימה אצל עובדי מכרות הפחם.
כיום הכרייה מבוצעת באמצעות מיכשור אוטומטי. באמצעות מיכשור זה ניתן לכרות פחם בעומקים גדולים, ואין סכנת פגיעה בכורים.
לעיתים פשוט מפוצצים את כל תוואי השטח, ו"מגלחים" הרים שלמים. שיטה זו של המכרה הפתוח גורמת להרס תוואי הנוף, ונתקלת בהתנגדות מצד גופי שמירת הטבע.
