כל תהליך המתקיים בטבע, כולל מעבר אנרגיה בין חלקי מערכת, או המרת אנרגיה מצורה לצורה.

בכל המרת אנרגיה מסוג אחד לשני, מאבדים מעט, מכיוון שנצילות ההמרה אינה 100%.

למעשה, אנרגיה אינה "הולכת לאיבוד", מכיוון שתמיד מתקיים חוק שימור האנרגיה. למרות זאת, מובן מדוע מקובל השימוש במושגים, כגון: "בזבוז אנרגיה", "משבר אנרגיה", וכו'.

בפיזיקה, מקובל לחפש גדלים נשמרים במערכת סגורה.

מערכת סגורה היא מערכת שאינה מאפשרת לגודל זה להיכנס אליה מבחוץ או לצאת ממנה.

אחד הגדלים הנשמרים במערכת סגורה הוא: "אנרגיה".

מכאן הוגדר "חוק שימור האנרגיה", שהוא אחד החוקים הבסיסיים של הטבע.

לכאורה המושג "בזבוז אנרגיה" הוא בסתירה לחוק זה, מכיוון שהאנרגיה היא גודל קבוע שכמותו נשמרת. ההסבר לכך הוא בעובדה שאנרגיה יכולה להיות בצורה יעילה הניתנת לניצול, או בצורה בלתי יעילה שקשה לנצלה. ככול שאנרגיה מצויה בצורה מסודרת יותר, ניתן לנצל אותה ביעילות גדולה יותר.

ההסבר המדעי לכך, הוא חלוקת האנרגיה בין מספר דרגות החופש:

כאשר גוף יחיד נע בכיוון אחד, כל האנרגיה הקינטית שלו נמצאת בדרגת חופש אחת. ככול שהאנרגיה מתפרסת על מספר גדול יותר של דרגות חופש, היא פחות ניתנת לניצול.

חום הוא אנרגיה קינטית בלתי מסודרת של מספר גדול של חלקיקי חומר, כלומר מולקולות רבות מאוד הנעות לכיוונים אקראיים. לדוגמא,  מספר דרגות החופש של מערכת המורכבת מגז, הוא מספר המולקולות מוכפל ב 3 כיווני התנועה האפשריים שלהן.
אנרגיה בלתי מנוצלת נקראת בשפה עממית: אנרגיה "מבוזבזת".

המושג המדעי המתאר את מידת הסידור של מערכת נקרא: אנטרופיה. מערכת שהאנרגיה בה במספר נמוך של דרגות חופש (מסודרת), היא בעלת אנטרופיה נמוכה, ולעומתה מערכת בה האנרגיה מחולקת למספר רב של דרגות חופש (כמו חום), היא בעלת אנטרופיה גבוהה.