אדם השתמש באנרגית הרוח כאמצעי המשמש להסעת ספינות המפרש.

כבר במצרים העתיקה, ידוע על השימוש בסירות מפרש, לשינוע סחורות על פני נהר הנילוס.

טחנות רוח המשמשות לטחינת קמח שימשו בסין, בפרס, ובמזרח התיכון עוד לפני הספירה הנוצרית. כלומר השימוש בטורבינות רוח נמשך למעלה מאלפיים שנה ! לעומת השימוש בדלקים מחצביים, שהוא בן מאות שנים בלבד.

המתקן בו השתמשו בתחילה הוא מתקן אופקי, כי הסיבוב בוצע במישור האופקי (סביב ציר סיבוב אנכי). למעשה, מבנה הכנפיים לאיסוף הרוח היה אנכי, הרוח פשוט פגעה בכנפיים, דחפה אותם, והן הסתובבו סביב ציר אנכי. בעבר אף נבנו קירות סביב המתקן כדי להוביל את הרוח אל הכנפיים. מתקן מסוג זה מנצל חלק קטן של אנרגיית הרוח, אך הוא התאים לטחנות הקמח לסיבוב אבני הריחיים, מכיוון שתנועת הציר האנכי שימשה ישירות לסיבוב האבן.

בשנת 1700 (לפני התקופה התעשייתית), היו בהולנד למעלה מ 10,000 טחנות רוח ששימשו לטחינת גרגרי חיטה לקמח, לשאיבת מים, ולניסור עצים.

עם התפתחות מנועי הקיטור הפועלים על דלק מחצבי, הוחלפו רוב טחנות הרוח במנועי קיטור.

בתחילה היה שימוש בכנפיים עשויות מעץ, ולעיתים אף פרשו עליהן מפרשים מבד, אך במערכות המתקדמות יותר הוחלפו הכנפיים בלהבי מתכת.

בארה"ב בתקופת "המערב הפרוע", שימשו טחנות הרוח בחוות הבקר המבודדות לשאיבת מים מהבארות לצורכי השקיה, ושתייה. לאחר מכן החלו בשימוש בטחנות הרוח גם כמקורות לאנרגיה חשמלית ברמה המקומית של החווה.

במהלך המאה ה 20, ההערכה היא שמעל 6 מיליון טורבינות רוח נבנו בארה"ב. רובן בהספק של פחות מקילוואט.

בשנת 1975 העריכו את מספר טחנות הרוח שעדיין פועלות בארה"ב ב 150,000 !

בשנת 2007, חצה ייצור חשמל באמצעות אנרגיה מרוח, את סף 1% מסך כל צריכת החשמל העולמית. באמצעות אנרגיה מרוח יוצרו בשנת 2007 194 טרהוואט-שעה [TWh], מתוך סך כל צריכת חשמל עולמית של 19,189 טרהוואט-שעה [TWh].

זאת, לעומת שנת 1977 (10 שנים קודם לכן!), בה יוצרו באמצעות אנרגיה מהרוח 0.1% (15 [TWh]) מתוך 13,949 טרהוואט-שעה [TWh].